(ר' קישורים בתוך הטקסט)
מה מתרחש (:
אני אסף שפירא וזה נטפריקס.
במסלול של כל פודקאסטר מגיע הרגע שבו הוא חושב לעצמו "וואללה, זה יכול להיות ספר". מצד אחד, פודקאסט זו פלטפורמה מעולה אבל מצד שני, מוגבלת ומגיע פה המון קרדיט למאזינות ולמאזינים שמצליחים לעקוב אחרי מה שהולך פה בלי המחשה ויזואלית.
אז זו סיבה אחת למה ספר.
סיבה נוספת היא שיש עוד כמה כאלה שמסתובבים בינינו ועזבו רשתות, הם לא יודעים אפילו מה זה פודקאסט! מה זה ספר, ברוך השם, עדיין לא הייתי צריך להסביר לאף אחד.
אז אני שמח לספר שסיימתי סופסופ לכתוב את "ספר הרשתות הגדול" שעבדתי עליו השנה ועכשיו רק מתלבט לגבי הוצאה. בכל מקרה, מוזמנות ומוזמנים להירשם לאתר של הפודקאסט – www.SNApod.net – בשביל עדכונים והנחות אם וכאשר.
חוצמזה, שוב, כמו כל פודקאסטר, אני עושה גם הרצאות, חתונות, בר מצוות וועדי עובדים. בין לבין, אני גם יועץ לניתוח רשתי. חברה בריטית פנתה אלי שאעזור להם לנתח את הרשת של נקרא לזה סניף של ארגון בינלאומי באפריקה. הם רצו להבין את האקו-סיסטם של הארגונים הבינלאומיים והארגונים המקומיים בתחומם כדי לראות איזה קשרים מתגמלים את מטרת הארגון ואיזה קשרים חסרים לו.
כשרוצים לנתח את הקשרים החיצוניים של ארגון, ניתן לעשות זאת דרך שאלונים וראיונות עומק עם האנשים בארגון שעובדים עם הסביבה שלו ובכיוון ההפוך, לתחקר את האנשים מהסביבה החיצונית לגבי הקשרים שלהם לתוך הארגון. זה, אגב, מה שהם עשו בעבר. בלי להיכנס לאיכות הניתוח שהם עשו אז, בכל מקרה הבנתי שהזמן הקצר שהוקצה לפרויקט לא מאפשר ניתוח דומה ולכן בחרתי להתמקד בנוכחות הרשתית שלו, בדגש על הרשתות החברתיות, כי זה נראה לי הכי קוסט-אפקטיב. בסופו של דבר, מדובר בארגון בינלאומי שפרוס על תא שטח גדול ולכן רשתות חברתיות יכולות לשמש אותו כמכפיל כוח לייצר קשרים במרחבים גיאוגרפיים עצומים וגם להתגבר על מכשולי שפה. וככל שהתקדמתי, הפרויקט הזה הזכיר לי אנקדוטה מהעבר: לפני יותר מעשרים שנה הגיע מומחה סייבר בינלאומי לביקור ביחידת עילית של צבא ידידותי במזה"ת. במסגרת הביקור, אותו מומחה שאל לגבי הערכת האיומים של אותה יחידה ונענה שאין איום כי הרשת שלהם לא מחוברת לאינטרנט. אחרי צחוק בריא הוא ציטט להם את רוד בקסטרום, שהיה מנהל המרכז הלאומי להגנה בסייבר בארה"ב שעל שמו חוק בקסטרום שהולך כך: 1. כל דבר שמחובר לאינטרנט יכול.
וזה היה בדיוק המקרה שבו נתקלתי. נכון שאני תמיד להיפרץ.
2. הכל מחובר לאינטרנט.
עד היום, אמר אותו מומחה, הוא לא נתקל ברשת שחסינה מהתקפת סייבר, למעט מקום אחד. זה היה גוף צבאי של אחת מהמדינות באפריקה. כשהוא שאל אותם מה גודל הרשת שלהם הם ענו לו שאין להם רשת, כי אין להם מחשבים. הם מוגנים מתקיפות סייבר, הוא סיכם אומר שבכל מקום יש רשת? אז שם האמונה הזאת הועמדה למבחן. לסניף של הארגון הזה פשוט לא היו קשרים. לא ברשתות החברתיות, לא באתר שלו – בשום מקום. זה קצת מוזר, כי בסופו של דבר, זה ארגון שבא לעשות טוב, אז היינו מצפים שאנשים ירצו לחבור אליו. מה קרה כאן? כרקע להסבר, נזכיר שבאפריקה, רוחב הפס המוקצה למשתמש הוא לא בהכרח מהגבוהים, וזה כנראה גם מסביר מדוע אחוז החדירה של מדיה חברתית שם יכול לנוע בין 10-50%. ורק להשוואה, אז בישראל, להבנתי, מדובר באיזור ה-80% לפחות. המשמעות של רוחב פס קטן הניעה את פייסבוק להשיק ב-2015, אפליקציה שנקראת פייסבוק-לייט, שלדעתי רבים בארץ לא מכירים אבל היא אמורה לתת מענה בדיוק לתנאי שטח מסוג זה כיוון שהיא חסכונית יותר בשטח אחסון ובדרישות רוחב הפס.
בין השאר, זו אולי גם הסיבה שפייסבוק היא כנראה המדיה החברתית הכי נפוצה באפריקה. לעומת זאת, במקרה של אותו ארגון, קרה בדיוק ההפך – הם היו בחוסר התאמה מוחלט לשוק המקומי: לאותו סניף אפריקאי לא היה אפילו דף בפייסבוק, למרות שזו המדיה הזמינה ביותר ולמרבה האירוניה, היחידה שהם זכו בה לאזכור. עוד קיסם למדורת האירוניה היה שהם כן החזיקו ערוץ יוטיוב, כזה שמכיל סרטונים ארוכים ונזכיר שגם מוגבל מבחינת התרגום. מה שנקרא - הם לא קראו את החדר, כי הם ישבו בכלל בחדר אחר. כנראה ממוזג.
אז היום נדבר על פוטנציאל הקשרים ברשת. התחלנו במקרה הקיצון – ארגון ללא קשרים – אבל בפרק הזה נתמקד בצד השני של הספקטרום, או במילים אחרות - אפקט הרשת.
במושג "אפקט הרשת" אנחנו ניתקל לא פעם בהקשר של עסקים, או יותר ספציפית, בהרצאות של כל מיני גורואים ב-TED שמסבירים מדוע כל מוצר צריך שיהיה בו את "אפקט הרשת". למה הם מתכוונים?
אפקט רשת הוא מונח לתופעה שבה ככל שיש יותר משתמשים במוצר, הערך של כלל המשתמשים במוצר גדל, כלומר יש קשר - או רשת - של השפעה בין המשתמשים.
אנסה לדייק את ההגדרה על ידי המחשה: כשאנחנו קונים חולצה למשל, אז ככל שיותר אנשים ייקנו את אותה חולצה, זה לא אומר שהערך של החולצה גדל בעינינו. לפעמים, זה יכול להיות בדיוק ההפך - יהיו כאלה שיתבאסו לגלות שכולם הולכים עם אותה חולצה כמו שלהם.
לעומת זאת, כשאנחנו מורידים את האפליקציה של וואטסאפ, אנחנו בונים על זה שיש עוד הרבה אנשים שעשו את זה. אם לא, לא היינו מורידים אותה מלכתחילה כי לא היה בה ערך מספיק מבחינתנו. כשאנחנו משתמשים במוצר שנהנה מאפקט רשת, אנחנו בעיקר חושבים על הערך שאנחנו נקבל ממנו אבל לא במודע, אנחנו תורמים בעצמנו לערך שלו מעצם ההצטרפות שלנו. לכאורה, אין פה חדש. ההגדרה של כל רשת, או מערכת, היא ש"השלם בה גדול מסך חלקיו" ונגענו בכך בפרק 9 כשדיברנו על רשתות דינאמיות.
אבל אפקט רשת מדבר על יותר מכך. באפקט רשת, הערך הרשתי גדל באופן הרבה יותר מהיר, כשהסיבה לאפקט הזה היא לולאת משוב חיובית: יותר אנשים מצטרפים, הערך של כולם גדל, ולכן עוד אנשים רוצים ליהנות מהערך הזה ולהצטרף. זו הסיבה שבמישור הכלכלי, המשמעות של גידול כזה בערך הרשת היא שהמתחרים של אותה רשת יישארו הרחק מאחור כי רוב המשתמשים יעדיפו להצטרף לרשת עם הערך הגבוה הביותר.
אני מכריז כבר עכשיו שהמטרה בפרק זה היא להתייחס לפן הרשתי של אפקט הרשת – לא הכלכלי, ולכן מי שרוצה או רוצה להעמיק בנושא, מוזמנים לקרוא את הספר Information Rules של קרל שפירו. רק מציין שאמרתי מוזמנים, לא אמרתי ממליץ. הספר הזה נכתב בשנות ה-90' אבל רבים עדיין מצטטים דוגמאות ממנו, אז הנה – קבלו טיפ איך לזהות מצגת של שרלטן עצלן – תראו אם הוא מנסה להמחיש את אפקט הרשת באמצעות הסיפור ההיסטורי של הפקס: הפטנט הראשון על מכשיר פקס נרשם באמצע המאה ה-19 אך במשך למעלה ממאה שנה עלויות המכשיר היו גבוהות מאד אבל בעיקר החזקת מכשיר כזה בבית לא הייתה עוזרת לנו אם אנחנו היינו היחידים שיש להם כזה. רק כשנוספו יותר מכשירי פקס ביותר משרדים ובתים אנשים מצאו יותר ערך בשימוש בו וזה מה שקרה בשנות ה-80' של המאה ה-20. מאז, הפקס עשה דרך ארוכה עד שהגיע למעמדו הנוכחי ככלי לתסכל את האזרח מלהעביר מסמכים לרשות ממשלתית. בהערת אגב, המנהג המגונה של שליחת מסמכים בפקס בישראל נמשך עד 2018, אז הכנסת חוקקה שמשרדי ממשלה מחויבים לקבל מיילים. על החוק הנ"ל חתומים חברי מפלגות מכל קצווי הקשת (והרשת) הפוליטית: ממפלגת העבודה, הליכוד, הבית היהודי, כולנו, מרצ ועד דגל התורה. ואם זה נשמע לכם מוזר שמפלגות כל כך שונות מסוגלות לשתף פעולה ביניהן, סימן שלא שמעתם את פרק 13 בנושא פוליטיקה ורשתות.
אפקט הרשת הוא מושג שהלך והתפתח עם השנים בצמוד ההתפתחויות הטכנולוגיות של רשתות. אנשים שונים לאורך ההיסטוריה ניסו למדל את אפקט הרשת באמצעות ניסוח "חוקים" כשמטרת החוקים הייתה להיעזר בתכונות הרשת כדי למצוא מהו הערך הפוטנציאלי של רשת, בעיקר בהקשרים כלכליים.
חשוב לציין שהחוקים האלה שונים מהחוקים שהזכרנו עד היום בפודקאסט. החוקים שדיברנו עליהם עד כה, כמו למשל חוק החזקה או ה-Power Law, הם חוקים שמאפיינים כל רשת, ומשמשים אותנו להבין אותן טוב יותר. לעומת זאת, החוקים שנתאר כאן מבדילים בין סוגים שונים של רשתות. מכיוון שמטרתם הייתה מציאת ערך כלכלית, הם מבדילים גם בין סוגים שונים של מוצרים.
מה שננסה לעשות פה הוא לתת סקירה היסטורית של אותם חוקים, להבין את הרקע הטכנולוגי שממנו הם נבעו ולנסות, באופן ביקורתי, להבין מה המשמעות שניתן לגזור מהם. אז אני מציע לכולנו לחגור חגורות כי אנחנו הולכים לצלול במנהרת הזמן או במילים אחרות – ברוכות וברוכים הבאים ל"היסטוריית החוקים של אפקט הרשת":
תחנה ראשונה - חוק סרנוף:
דיוויד סרנוף היה מחלוצי הרדיו והטלוויזיה והיה אחראי לשידור הטלוויזיה הראשון בארה"ב ב-1939 שכמו חידושים רבים אחרים, הוצג לראשונה ביריד העולמי שנערך בניו יורק באותו זמן. שידורי רדיו וטלוויזיה הם למעשה רשת כוכב חד כיוונית שנקראת גם רשת של One2Many, כלומר, צומת מרכזי אחד ברשת, נגיד נטפליקס, והמוני אנשים פאסיביים שצופים.
אותה טכנולוגיה היא זו שגרמה לסרנוף לנסח את החוק, הקרוי על שמו, שהערך של רשת שידור כזו הוא פרופורציונאלי למספר הקשרים שלה - או במילים פשוטות יותר – למספר הצופים שלה.
לדוגמא, אם חברה מוכנה לשלם על פרסומת בתוכנית סנט אחד על כל צופה, הערך של פרסומת בתוכנית עם מיליון צופים יהיה 10,000 דולר, כלומר, ערך הרשת ליניארי לכמות הצופים. פשוט.
לנו החוק הזה אולי נשמע טריוויאלי, אבל אני מניח שבתחילת המאה ה-20, כשעוד היינו צעירים ונאיביים, בטוח היו כמה שחשבו שיש ערך גם באיכות התכנים המשודרים אבל סרנוף היה שם כדי לפוצץ את הבועה.
עם התפתחות הטכנולוגיה, בואכה שנות ה-70 וה-80', נוצרו רשתות עם יכולות חדשות והמודעות להן עודדה לנסח חוק נוסף ועדכני יותר – חוק מטקלף.
רוברט מטקלף היה מחלוצי האינטרנט בשנות ה-70' של המאה הקודמת והאיש שהמציא את ה- Ethernet (לא האינטרנט) – שזו אותה טכנולוגיה שמשמשת עד היום כסטנדרט לרשתות תקשורת כמו LAN (Local Area Network).
כשהוא ניסה למכור את אותה הטכנולוגיה לחברות השונות, בתחילת שנות ה-80', הוא ניסח את האמירה ש-"הערך של הרשת גדל פרופורציונאלית לחזקת המכשירים התואמים שמתקשרים בה".
מה זה אומר? ננסה להבין זאת על ידי השוואה לחוק סרנוף.
לפי סרנוף, ערך הרשת שווה לכמות הצמתים ברשת. פשוט.
לפי מטקלף, ערך הרשת שווה לכמות הצמתים ברשת בחזקת 2, כלומר, ערך גדול פי כמה.
מאיפה הוא הביא את זה?
בניגוד לרשתות הכוכב של סרנוף, מטקלף ראה לנגד עיניו רשתות מחשבים המבוססות על תשתית ה-Ethernet שהחברה שלו בנתה.
ברשתות כאלו, המחשבים אינם חייבים להיות כולם קשורים למחשב אחד מרכזי אלא כל מחשב יכול לתקשר עם כל מחשב.
לכן רשתות מסוג זה נקראות גם רשת Peer2Peer (או P2(P.
אז למה להעלות את כמות הצמתים ברשת בחזקה כדי לקבל את הערך? מה הלוגיקה מאחורי הטריק החשבוני הזה?
גם חוק סרנוף וגם חוק מטקלף טוענים שהקשרים הם-הם הערך שהרשת מספקת. ככל שיש יותר, הערך שלה גדל. אבל הם מדברים על שתי רשתות שונות: במקרה של סרנוף, הרשת המדוברת היא רשת כוכב חד-כיוונית. כדי לחשב את מספר הקשרים הפוטנציאלים ברשת כזו, כל מה שנדרש לעשות הוא לספור את כמות הצמתים (להחסיר אחד) ולקבל את התשובה.
לדוגמא, ברשת עם צומת אחד מרכזי ו-100 צמתים, כמות הקשרים הפוטנציאלית היא 100, כי 100 צמתים + אחד מרכזי = 101. ואז נחסיר אחד ונקבל 100. במקרה של מטקלף, כדי להבין מה פוטנציאל הקשרים שיש ברשתות Peer2Peer, אנחנו זקוקים לנוסחה אחרת: נדמיין שיש לנו רשת ובה שלושה צמתים. לפי סרנוף, מקסימום הקשרים בה הוא 2.
לעומת זאת, לפי מטקלף, אם כל צומת יכול להיות בקשר עם כל צומת אחר, מספר הקשרים הפוטנציאלי הוא 8. ההנחה של מטקלף כמובן היא שהקשרים ברשת הם כיווניים, כלומר, אם צומת A יוצר קשר עם צומת B וצומת B יוצר קשר עם צומת A, אז זה ייספר כשני קשרים.
אז מה הנוסחה למציאת פוטנציאל הקשרים?
נשתמש באות n ("אן" באנגלית) כדי לייצג את מספר הצמתים ברשת ואז, כל מה שצריך לעשות זה לכפול את n ב-(n-1),
כדי לוודא שזה ברור, בואו נדגים את חוק מטקלף על רשת ובה 4 צמתים: מקסימום הקשתות ברשת כזו הוא 12 כי 4*(4-1)=12.
בהערת אגב, יש לציין שאם הרשת היא לא-מכוונת, את התוצאה שקיבלנו נצטרך לחלק ב-2, שכן במקרה כזה, הדדיות הקשרים אינה רלוונטית וכל קשת בין שני צמתים תיספר כקשר פוטנציאלי אחד. במקרה כזה, מספר הקשרים הפוטנציאלי ברשת של 4 צמתים הוא 6 (דמיינו ריבוע עם איקס באמצע).
אז בואו נמשיך עם מטקלף: ברשת מכוונת עם 8 צמתים, פוטנציאל הקשתות הוא 56.
ברשת עם פי 2 צמתים, כלומר, 16 צמתים, פוטנציאל הקשתות הוא 240. ברשת עם 32 צמתים, הפוטנציאל הוא כבר כמעט אלף. כדי לפשט את המסר, מטקלף הזניח את הנוסחה המקורית של n כפול (n-1) ופשוט הניח שמדובר ב-n כפול n או במילים אחרות, n בריבוע.
החלק המעניין ביותר בחוק זה הוא שכפי שניתן לראות, למרות שכמות הצמתים גדלה כל פעם רק פי 2, פוטנציאל הקשתות בין הצמתים עלה פי 4.
מה המשמעות של זה? תיכף נרחיב על כך.
מטקלף הגה את הרעיון כבר בשנות ה-80' אבל רק כעשר שנים אחר כך, האמירה שלו קיבלה את המעמד האייקוני של "חוק". זה קרה כשג'ורג' גילדר, כלכלן אמריקאי מפורסם, הגדיר אותה ככזו במאמר שכתב ב-1993. מטקלף, כמובן, חיבק את זה מיד. לגילדר מותר היה לשדרג את מטקלף למועדון החוקים האקסקלוסיבי כי גם על שמו של גילדר יש חוק - חוק גילדר - הנוגע לגידול האקספוננציאלי של רוחב פס של שידורים... אבל אני מרגיש שצללנו מספיק. כשמטקלף אמר מה שאמר, הוא דיבר על המושג "מכשירים תואמים" כצמתים ברשת אבל במאמר של גילדר - שנתן למטקלף את מעמדו כ"חוק" - גילדר הרחיב את ההגדרה של אותם צמתים ל"משתמשים" ברשת ופה כבר אי אפשר לזלזל במשמעות של הדברים, בוודאי כשהם נאמרו על ידי איש כה משפיע. המשמעות של חוק מטקלף המשודרג שיש פה בשורה כלכלית אדירה. מדוע?
כי כל פעם שנכפיל את כמות המשתמשים במוצר הרשתי שלנו, הערך של הרשת יגדל פי 4. גרף ההוצאות שלנו במקרה הגרוע יהיה ליניארי, אבל הרווחים מהרשת יגדלו באופן ריבועי. אם כך, אז האסטרטגיה שלנו צריכה להיות עידוד של צמיחה. בכל מחיר. הרי הגידול במשתמשים יחזיר את עצמו פי כמה וכמה. נכון? יותר מכך, כדאי לעשות את זה מהר, כי הצלחה משמעותה שליטה בשוק ובמתחרים. לשם כך, צריך להפיץ את המוצר בחינם כדי להוריד את רף הכניסה למשתמשים ולחכות שאפקט הרשת יעשה את שלו עד האקזיט. לדוגמא, בואו נניח שיש לנו חברה שמייצרת מכשירים שיכולים לשלוח ריחות. זה אולי נשמע קצת הזוי, אבל לפי רן בר זיק, העיתונאי והמתכנת, הוא כבר זמם אב טיפוס למכשיר שמזהה נפיחות ועכשיו רק תחשבו על הפוטנציאל הרשתי של כזה מכשיר במשרד.
עכשיו נניח שהייצור של כל מכשיר כזה עולה לנו 1000 שקל. ברור לנו שמכשיר אחד כזה לא נותן שום ערך. למי נשלח מה הרחנו? אז כדי לייצר רשת ראשונית, חילקנו בחינם 16 מכשירים למשתמשים הראשונים שלנו. בהנחה שאף אחד מהם הוא לא תתרן, הערך של הרשת מקביל ל-16 בריבוע, שזה בערך מספר הקשתות האפשריות ברשת. כדי להגיע לשם, הוצאנו מכיסנו 16000 שקל. 16 בריבוע לא אומר לנו הרבה. זה מספר תיאורטי. כדי להפוך את המספר הזה למוחשי, פנינו לכמה משקיעות ומשקיעים שכולן סירבו בנימוס, כנראה בגלל השם שבחרנו למוצר - "רב בַּרֵיח". בסוף, הצלחנו לשכנע איזה חבר תפרן לשים 20 אלף שקל כדי שנוכל לייצר עוד מכשירים תמורת חמישים אחוז מהחברה. את הכסף השקענו ביצירת עוד 16 מכשירים והשאר - ביום כיף לחבר'ה וכמובן, תייגנו את עצמנו בבריכה, העלינו לאינסטגרם וללינקדאין, ולא שכחנו לפרגן לחבר על ההשקעה. חבר אמיתי – אח על מלא.
יום אחרי זה, החבר התקשר לשאול מה מתרחש ולמה אנחנו חוגגים בבריכה ומבקשים ממנו עוד כסף. ישר הרגענו אותו –
אח שלי גיבור, אמרנו, ייצרנו עוד 16 מכשירים, אין לך מה לדאוג, והמכשירים כבר נמצאים בשימוש אצל המשתמשים.
מעולה! הוא אמר. אז כמה הרווחתם?
כלום, אמרנו. גם אותם חילקנו בחינם.
כדי להרגיע את הצעקות מהצד השני של הזום, הסברנו לו על חוק מטקלף:
אתה, אמרנו לו, הערכת את שווי הרשת שלנו, שכללה 16 משתמשים, ב-40 אלף שקל.
כשמסרנו את 16 המכשירים הנוספים, אמנם העלנו את ההוצאות שלנו פי 2, אבל לפי מטקלף, ערך הרשת שלנו יגדל פי 4. כלומר, בשורה התחתונה, כיום אנחנו שווים כבר 160 אלף שקל. אם יהיו לנו עוד 32 מכשירים - כולה עוד 32 אלף שקל - נהיה כבר שווים כמעט מיליון ואנחנו מוכנים לקבל את זה גם בביט.
מטורף.
ההבטחה הזו לרווחים ריבועיים/אקספוננציאליים[1] שמתבססים על גדילה ליניארית הייתה אחת הסיבות לבועת הדוט.קום המפורסמת בסוף שנות ה-90'.
אז למה אותה בועה התפוצצה בתחילת המאה ה-21?
כל מי ששמעה את פרק 3 של נטפריקס כבר יודעת:
כי החיים הם לא החזקה של חוק מטקלף. החיים הם "חוק החזקה" של הרשת או במילים אחרות, Power Law.
תמיד יהיו לנו מעט מאד (פחות מאחוז) מצליחים וכמעט בהגדרה, "זנב ארוך" של חברות שלא יצליחו להבקיע.
במבט לאחור, צריך להבין את ההקשר שבו מטקלף דיבר על הערך של הרשת:
הזכרנו שמטקלף המציא את ה-Ethernet, אבל חוץ מלהמציא, הוא היה צריך גם למכור אותה.
כשהוא הגיע לחברות כדי להציע את המוצר שלו, הוא לא ניסה למכור להם חזון של כפר גלובלי. הוא רצה למכור להם LAN'ים קטנים, כלומר רשתות מקומיות קטנות. הרשת כללה רכיבים שאפשרו לחבר 3 מחשבים וזיכרון משותף של כ-10 מגהבייט, שזה היה המון לתקופה ההיא. אבל השוס האמיתי היה המדפסות:
מדפסות עלו הרבה כסף ועל ידי חיבורן לרשת, אפשר היה לאפשר למספר אנשים להשתמש באותה מדפסת וכך להוריד עלויות חומרה.
כדי להוריד את רף הכניסה של משתמשים, החברה של מטקלף הורידה את המחיר של המוצר ל-3000 דולר, שזה היה הסכום שאיפשר ללקוחות פוטנציאלים לקנות את המוצר בלי צורך באישור רכש מיוחד מהנהלת חשבונות.
עד כאן זה נשמע מעולה אבל העניין הוא שאף אחד מהלקוחות שכבר קנו את המוצר לא רצו להרחיב את הרשת ולקנות עוד רכיבים. כשמטקלף ניסה לברר למה, הוא גילה שהסיבה הייתה שהלקוחות לא מצאו ערך בהגדלת הרשת. מה עוד הם יכולים כבר לבקש? הם פשוט לא יכלו לדמיין משהו נוסף. שם נולד pitch המכירה של מטקלף. מטקלף הכריז באוזני הלקוחות שהערך שכל משתמש מקבל מהרשת הוא n-1, כלומר, מספר הצמתים ברשת מינוס עצמו. וכך, ככל שיהיו יותר צמתים, כלומר, תקנו יותר רכיבים, הערך למשתמש יעלה וכמובן, שערך הרשת כולה יגדל בחזקה.
בפרקטיקה, הוא הסביר להם שהם יכולים להשיג יותר מאשר שיתוף זיכרון ומדפסת. התקשורת בין המשתמשים היא-היא הערך המשמעותי של הרשת. וזה עבד לו.
אז זה נכון שברשתות הקטנות שמטקלף מכר, כל הצמתים "ראו" את כל הצמתים האחרים ולכן שאבו מהם ערך, אבל האם זה באמת המצב בכל מקום?
האם כשאני מצטרף לטיקטוק, אפליקציה שיש לה יותר ממיליארד משתמשים, אני באמת נהנה מתכנים של מיליארד איש? הרי גם אם אני אטקטק שם כל חיי, אני לא אחשף אפילו לאחוז בודד מהתכנים שעולים שם. טיקטוק היא עוד דוגמא קיצונית כי האלגוריתם שלה הוא מתירני ומאפשר לעומת שאר הרשתות החברתיות, שיחסית מגבילות את התכנים שנראה לקשרים החברתיים שלנו.
מטקלף מכר פוטנציאל, אבל המושג "פוטנציאל" ברשתות הוא חמקמק ולרוב לא ממומש. איך ניתן לדעת את זה?
כשהפוטנציאל של רשת ממומש במלואו, יש לזה שם: קליקה.
בפרק 5 של נטפריקס, שעסק בקהילות ברשת, דיברנו על כך שקליקות הן מקרה קיצון של קהילה. בקליקה (Clique), כל צומת קשור לכל הצמתים האחרים בקהילה, כלומר, אין עוד קשרים שניתן להוסיף כי פוטנציאל הקשרים מומש במלואו.
זו הנחת היסוד מאחורי המודל של מטקלף, הרשת מאפשרת מצב כזה – פוטנציאלית.
עכשיו, זה לא נדיר למצוא ברשתות קליקות שיכילו שלושה צמתים, אבל ככל שנעלה בכמות הצמתים, הסיכוי שהם יממשו את פוטנציאל הקשרים שלהם כקליקה הולך ופוחת.
כמה פוחת?
באותו פרק דיברנו על כך שקליקות מתפלגות "זנב ארוך", כלומר, ברשתות נמצא מעט מאד קליקות גדולות (אם בכלל) וזנב ארוך של קליקות קטנות מאד וכולן יחד עדיין לא ייצגו את רוב הקשרים ברשת.
על פוטנציאל הקשרים נרחיב עוד בהמשך, אבל בינתיים, היה מי שראה בקהילות ברשת דווקא הזדמנות, וזה מביא אותנו לחוק הבא - חוק ריד.
חוק ריד שנוסח בתחילת המאה ה-21, נקרא כך על שם דיוויד ריד, מומחה לרשתות מחשבים, שלא חיכה לאף אחד והגדיר בעצמו חוק על שמו. חוק זה לא מתייחס לפוטנציאל הקשתות ברשת אלא לפוטנציאל הקהילות ברשת. לפי ריד, הפוטנציאל הגדול של רשתות הוא לא באינטראקציה בסגנון One2Many כמו בחוק סרנוף וגם לא One2One או Peer2Peer (P2P) כמו בחוק מטקלף. לפי ריד, הפוטנציאל הגדול ביותר נמצא ב-Many2Many, כלומר, ביכולת של הרשת להסתדר בקהילות שמגיבות זו לזו. על פניו, זה יכול להישמע הגיוני, אבל לפי חוק ריד, הגידול בערך הרשת משאיר אבק אפילו לחוק מטקלף: אם מספר הקשרים הפוטנציאלים ברשת הוא מספר הצמתים בחזקת 2, הרי שבהקשר של ריד, מספר הקהילות הפוטנציאלי ברשת הוא 2 בחזקת מספר הצמתים ברשת (n). המהדרין יוסיפו שממספר זה צריך להפחית את מספר הצמתים ברשת ועוד מינוס 1 (או: 2^{N}-N-1).
למשל, ברשת ובה 4 צמתים, ניתן לייצר 11 תת-קבוצות: 6 קבוצות שמכילות זוג (שזה למעשה מספר הקשתות ברשת לא מכוונת) אבל גם 4 קבוצות של שלושה צמתים ועוד קבוצה שמכילה את כל ארבעת הצמתים: 6 ועוד 4 ועוד 1 = 11. נזכיר, אצל מטקלף, יצא לנו 12. אחד יותר. אבל אם נמשיך לפי אותו היגיון, אז רשת של 32 צמתים לפי חוק מטקלף, תקבל ערך של כאלף.
לעומת זאת, לפי חוק ריד, אותה רשת תגיע לערך של כמעט 4.5 מיליארד, כי העלנו את 2 בחזקת 32.
נשמע קצת מבהיל ולכן ריד טען שזה לא עובד בדיוק ככה. בעצם, הוא אמר, רשתות עוברות מספר שלבים והוא הדגים זאת על ענקית האינטרנט שהייתה בזמנו - AOL: ריד דימה את הערך של הפורטל של AOL כמקביל לחוק סרנוף, כלומר, הערך שלו גדל כמספר הגולשים אליו ולכן הערך שלו גדל ליניארית. את חוק מטקלף הוא הקביל לערך ש-AOL והמשתמשים שלה מקבלים משירות המייל שהיא סיפקה והערך שם נקבע על ידי רהעלאת כמות המשתמשים במייל בחזקה. לבסוף, את החוק שלו-עצמו, הוא הקביל לשירות הצ'אטים והקבוצות של AOL. שם הוא חשב שנמצא הערך הגדול ביותר של הרשת כי הערך של אותם צ'אטים וקבוצות הוא 2 בחזקת כמות המשתמשים בהן. כיוון ש-AOL הלכה לעולמה בטרם עת, לא הצלחנו להשיג את תגובתה לממצאים.
אז מה היה לנו?
ההתפתחות הטכנולוגית של רשתות התקשורת עודדה טכנולוגים ותיאורטיקנים לנסות להעריך את הפוטנציאל שלהן. ההסתכלות על אותן רשתות היה מקסימליסטי, כלומר, הנחה אופטימית-משהו לגבי מימוש הפוטנציאל שלהן. התפתחות רדפה התפתחות וחוק רדף חוק וזה קצת מזכיר את הקטע בהגדה של פסח ששם חכמינו מתלהבים כל כך מנס יציאת מצרים, שהם מנהלים ביניהם תחרות על מספר המכות שנחתו על מצרים: סרנוף אומר שישים מכות, מטקלף אומר 240 מכות וריד בכלל אומר 300 מיליון.
מצד אחד, קל להיות ציני ולהגיד שיש פה הגזמות שנשענות על חשיבה תיאורטית. מצד שני, חלק מזה לא תיאורטי בכלל.
נזכיר שכל החוקים שהזכרנו נוסחו כבר במאה ה-20, והנה, תחילת המאה ה-21 הביאה איתה גל של רשתות ענק עם ערך עצום ובלתי נתפס כמו למשל פייסבוק, גוגל, טיקטוק, טוויטר. ובואו לא נשכח, כולן רוכבות על האמא של הרשתות – האינטרנט עצמה.
אבל ההסתכלות על החוקים דרך משקפיים כלכליות לדעתי מפספס פה משהו: למשל, האם אפשר לתת תג מחיר לערך של האינטרנט?
נניח שחיבור לאינטרנט עולה לנו כמאה ₪ לחודש. האם סכום זה באמת ממחיש מה הערך של רשת האינטרנט בעינינו?
זו הסיבה שאני חייב פה וידוי: ההקשר הכלכלי של המושג "אפקט הרשת" עושה לי קצת קרינג'. למה?
כי זה נשמע שרלטני. זה קצת כמו להגיד שעדיף להיות צעיר, עשיר, ובריא מזקן, עני וחולה. את אפקט הרשת נקבל במוצר מצליח ורק במוצר מצליח. ומה ייקבע אם המוצר יצליח? אין לנו מושג. אפקט הרשת לא יוכל לחזות לנו את זה. רוצים דוגמא? כפכפי קרוקס, ואני פשוט אשים את זה כאן.
מושגים פופוליסטיים מסוג זה לצערי יכולים לשמש, ומשמשים, אמירות לא אחראיות כמו למשל תעשיית הבלוקצ'יין שדוחפת את הקריפטו ואת ה-NFT לאנשים תמימים. תחת הכותרת של "אפקט הרשת" זה נשמע מאד הגיוני להניח שככל שיותר אנשים יתעסקו ב- NFT, כך הערך של הרשת ייגדל ולכן יש מוטיבציה לייצר שיטה של חבר-מביא-חבר. הבעיה היא שבשיטה זו, החבר האחרון שאנחנו מביאים הוא הפראייר. הוא מעלה את הערך של הרשת לאחרים, אבל הוא עצמו נשאר עם משהו חסר ערך. תשאלו כל אחד שקנה NFT ועכשיו מחפש על מי לפרוק אותו.
ואם זה נשמע כמו תרמית פירמידה, אז זה כנראה תרמית פירמידה.
סיבה נוספת שאני לא חם על אפקט הרשת, במובנה הכלכלי, זה היעדר הפרקטיות של המושג לחיי היומיום שלנו. דיון כלכלי על אפקט הרשת דומה לדיון בנושא האם ההיסטוריה רלוונטית לאנושות?
הכוונה שלי היא לא חקר העבר בפני עצמו, אלא האופן שבה היסטוריה סופרה לאורך השנים:
הטענה שהיסטוריה, או His-Story, מייצג רק 50% מהאוכלוסייה, כלומר גברים, עושה עם המחקר ההיסטורי חסד: חלקים גדולים מהמחקר, בטח בתרבות הפופולרית, עסקו ועוסקים במנהיגים ובמעורבותם בתהליכים פוליטיים, צבאיים ודיפלומטיים.
התהליכים האלה השפיעו על המון אנשים וכנראה שתהליכים אלו הושפעו בעצמם מתהליכים שהיו מעורבים בהם הרבה אנשים אבל בפועל, כל התהליכים האלה לרוב מסופרים דרך המבט הצר של מספר מאד קטן של אנשים. זו למשל הייתה הטענה של אסכולת האנאל, אסכולה שנוסדה בשנות השלושים, שדימתה מחקרים היסטוריים של מנהיגים ל"תיאור הקצף על פני הגלים של הים" כשלמעשה ההיסטוריה היא תוצאה של זרמי עומק שאותם יש לחקור אותם. לפי אותה אסכולה, סטאלין - מעצבן ככל שהיה - לא היה יכול לעשות את מה שעשה אילולא היו זרמים רחבים ועמוקים יותר שאפשרו לו לעשות זאת. מה לעשות, הם אמרו, המציאות היא מורכבת.
הרוב לא אוהבים מציאות מורכבת ולכן לא פלא שמרק בלוך, מייסד האסכולה, נרצח על ידי הגסטאפו. אז כמו שרוב הדיון ההיסטורי עוסק בפחות מאחוז של העושים במלאכה, כך גם דיונים בנושא אפקט הרשת הם רלוונטים רק לפחות מאחוז מהאנשים בתעשייה.
מכיוון שלא פעם מדובר במשחק סכום אפס, רק חברות מעטות יזכו לייצר כזה אפקט ו-99.9% האחרות יצטרכו להסתפק בפירורים או לא להתקיים. למעשה, מי שמכריז על הסטארטאפ שלו שהוא עם פוטנציאל לאפקט רשת, בעצם אומר שקיים 99.9% סיכוי שהוא ייכשל!
בפרק הבא נסקור חוקים נוספים שעוסקים ב"אפקט הרשת" שנולדו כביקורת על החוקים שסקרנו כאן. בנוסף, נראה אם לשפוך קצת דאטה על הסוגייה מקדם אותנו בתהליך ולבסוף, ננסה לענות על השאלה: מה אנחנו, פשוטי העם, יכולים לקחת מכל החוקים האלו?
כמו שבוודאי שמתם לב, ריבוי החוקים בנושא אפקט הרשת שחק משמעותית את רף הכניסה, אז אם יש לכם איזושהי תיאוריה בנושא אפקט הרשת, זה לא הזמן להיות ביישנים. פרסמו ואולי גם אתם תוכלו לזכות בחוק על שמכם. מוזמנים לנסח אחד ולתייג את נטפריקס כפי שעשו האנשים הבאים בפינתנו: "ביקורות מרחבי המרשתת".
אביאל מקמל כתב בטוויטר:
יש המון שימושים מדהימים ברשתות והתוספת שלהם לארגז הכלים של DS מוסיף ערך רב. אם תרצו לשמוע עוד אני ממליץ בחום על הפודקאסט של NETfrix וממליץ בחום לעקוב אחריו.
פודקאסט זה כמו הצעת חברות ודורש קצת קפיצת אמונה, לכן שמחתי לראות את הפוסט של ידידיה ניולנדר שכתב בלינקדאין:
Matanel Zoldan אז אם גם אתה וגם Nehemia Rosenfelder על ממליצים , כנראה ששווה להעיף שם מבט. תודה נטפריקס של אסף שפירא!
בין התגובות על הפרק האחרון "שופרות הרשת" יש את אלעד אליאב שכתב בלינקדאין:
ממש אהבתי את ההסבר הקצר. הדוגמה על הקיטוב האפשרי בתוכן הפוליטי לעומת הקשר הרשתי שקיים בפוליטיקה, ומראה שקיטוב לא כזה נורא, הייתה ממש מעניינת ורלוונטית.
ויפתח שדלצקי שסיכם בפייסבוק:
"פרק מצוין!"
מזכיר לכולן – תכתבו ביקורות - ורצוי גם לתייג – ואני אעלה לפודקאסט! רוצים רק לדרג? מוזמנות ומוזמנים לתת 5 כוכבים לפודקאסט בספוטיפיי, אפל-פודקאסטס או בכל פלטפורמה אחרת שאתם שומעים בה פודקאסטים. אתם כבר שם? תעשו Subscribe.
ואם עוד לא עשיתן לייק בדף של נטפריקס בפייסבוק, זה הזמן. אתרים עם יותר לייקים, מקבלים יותר חשיפה.
לפניות/הערות/הארות/הצעות ועוד: שלחו מייל!
תודה רבה לדרור גולדין שהציע את הרעיון לפרק וסייע בדרכו המיוחדת.
נתראה בפרק הבא של נטפריקס.
[1]במובן המתמטי של "אקספוננציאל" (או גדילה מעריכית), נצפה לראות גדילה של 2 בחזקת מספר הצמתים (כפי שנראה בחוק ריד). הגדילה לפי חוק מטקלף היא ריבועית. אבל, בשפת היומיום, שבה פחות מקפידים על נוסחאות, המילה "אקספוננציאלי" משמשת פשוט לתאר גדילה מהירה.
#פודקאסט #נטפריקס #מדע_הרשתות #ניתוח_רשתות_חברתיות #אפקטהרשת #פייסבוק #חוק_סרנוף #חוק_מטקלף #חוק_ריד