מה מתרחש (:
אני אסף שפירא וזה נטפריקס – הפודקאסט העברי הראשון למדע הרשתות, בפרק בסגנון קצת אחר.
מכיוון שהפרק כלל גם ראיונות, מה שנביא כאן הוא עיקרי הדברים וכמובן - תמונות וקישורים למאמרים עליהם דיברנו.
קשה היה להישאר אדיש לקורונה כשלמדע הרשתות יש כל כך הרבה מה להגיד בנושא. וגם עכשיו, כשהשיח הציבורי בארץ ובארה"ב עוסק הרבה בסוגיית הקיטוב בפוליטיקה, קשה לא לגרור פנימה את מדע הרשתות. אם העולם הוא רשתי, אז קיטוב זו אנומליה, מצב שבו הקשרים שלנו מתנתקים והרשתות שלנו מתפצלות. אז האם זה מה שקורה עכשיו?
כדי לענות על שאלות מורכבות כאלה, אנחנו נדרשים ל-2 דברים: לדאטה, ולאיתמר מושקין.
אני קורא למושקין מ-2 סיבות: אחת, כי אני אוהב את המילה "מושקין".
שתיים, כי מושקין הוא מדען נתונים ואיש רשתות נלהב שפירסם בדה-מרקר מאמר יפה מאד עם נתונים ויזואליים מהיפים שראיתי ובו הוא מציג רשת זרימה של הבחירות בישראל לאורך השנים. הגרף מראה כיצד הקולות "נודדים" בין המפלגות מבחירות לבחירות במעין "נהרות" שנשפכים ממפלגה למפלגה.
הגרף מראה לנו, באגרגציה, כיצד השתנו ההצבעות בקלפיות המקומיות מבחירות לבחירות ועונה לשאלה שכל קמפיינר פוליטי שואל את עצמו: מי מביא קולות ומאיפה?
ניתן לראות שיהדות התורה והמפלגות הערביות הן כמעט רכיבי קשירות, כלומר, לא תורמים או נתרמים ממצביעים ממפלגות אחרות.
כמו כן, ניתן לראות שמפלגות המרכז לאורך השנים תרמו ונתרמו ממחנות הימין והשמאל ושימשו תחנת מעבר עם Betweenness, או מדד גישוריות גבוה.
בשנים האחרונות ניתן לראות קונסולידציה של קולות השמאל למפלגות המרכז שבינהן למפלגות הימין יש סוג של תהום או מה שנקרא: קיטוב. כלומר, מחנה המרכז ומחנה הימין נהפכו כמעט ל-2 רכיבי קשירות שאין קשר בינהם.
הדוגמא אולי הכי מפורסמת לקיטוב פוליטי במדע הרשתות בפרט, ואולי בעולם האקדמיה בכלל, היא המאמר של לאדה אדאמיק: Divided they blog.
נגיד כמה מילים על אדאמיק, שכבר התייחסנו למאמר שלה בפרק בנושא השפעה, אז היא חוקרת רשת מפורסמת, ויש על שמה אפילו אלגוריתם (Adamic/Adar) ל-link prediction.
בדקנו, ועל שם מושקין ועל שמי אין אלגוריתם, אז כבוד לאדאמיק.
ואפרופו, אנקדוטה: חבר שלי מפייסבוק קבע איתה פגישה (היא כיום בפייסבוק Director of Core Data Science), ושאל אותה האם צריך להיות ד"ר כדי להתקבל למחלקה שלה. לפי המבט שלה הוא הבין שהיחיד שלא ד"ר שם זה הפקיד שקבע איתו את הפגישה הזו....
חזרה למאמר, אז הוא מתאר את רשת הבלוגים הפוליטיים בארה"ב, ממיין אותם לרפובליקאים ודמוקרטיים ובודק איזה בלוג מצטט איזה בלוג במהלך בחירות 2004, של ג'ורג' בוש נגד ג'ון קרי.
הדאטה-סט של המאמר אמנם מכיל רשת של 1500 בלוגים, אבל בפועל מתייחס לרשתות קטנות יותר ומצביע על מיעוט הציטוטים בין הצדדים. מה שעשה את המאמר אייקוני זו דווקא תמונה של הרשת הגדולה של כלל 1500 הבלוגים, שאגב כלל לא מנותחת במאמר, אך מראה שתי קהילות גדולות, כחולה/דמוקרטית ואדומה/רפובליקאית עם ממשקים מעטים ביניהן.
המאמר מגיע למסקנה מהנתונים שהמערכת הפוליטית מקוטבת, ושהצדדים לא מנהלים בינהם שיח אלא שהשיח הוא רק פנים-מחנה. יש לציין שזה גם היה בין המאמרים הראשונים, אולי הראשון, שעשה שימוש במונח echo-chamber או תיבת הדהוד של מסרים. כלומר, האפקט של פילטור דעות השונות משלנו והידהוד של דעות דומות לשלנו שוב ושוב שגורמות לנו להתבצר בצדקתנו.
בשנים האחרונות, היו כמה אנשים שהעלו ספקות לגבי התמונה המפורסמת הזאת. האם הויזואליזציה שלה באמת מספרת את הסיפור מאחורי הנתונים?
אדאמיק לא עשתה חלוקה לקהילות על הרשת, אבל זה רק כי הקונספט של חלוקת רשת לקהילות היה אז בחיתולים. היא בחרה באלגוריתם ויזואלי מסויים שפרס את הרשת שיצר מראית עין של חלוקה לקהילות. מכיוון שהיתה כאן הזדמנות להרוג פרה קדושה, קפצתי עליה, על ההזדמנות לא על הפרה, ובדקתי בעצמי את הדאטה. מה שעלה שם זה שאחוז הציטוטים בין המחנות, מתוך סך כל הקשרים, כלומר, כפי שמופיע בתמונה האייקונית, הוא 9 אחוזים. ועכשיו נשאלת השאלה, האם זה קיטוב? אז כדי לענות על זה צריך לבדוק את הדאטה לאורך זמן, וזה לא קרה במאמר. גם עצם החלוקה לקהילות מגדירה אינהרנטית שרוב הקשרים (סדר גודל 80/20) יהיו בתוך הקהילה, ורק מיעוטם יצאו ממנה.
אז המסקנה של אדאמיק היתה שהצדדים לא מוכנים לשמוע אחד את השני. האם זה ריאלי לבקש מגורמים שמטרתם הפוכה לשאוף להקשבה הדדית?
ד"ר אורן צור, מאוניברסיטת בן גוריון, הוביל ב-2019 פרויקט בשם "הפרלמנט" שבדק את השיח הפוליטי בטוויטר בישראל ובין השאר, כמה דיאלוג קיים בין ימין לשמאל.
את ההשראה לפרויקט, אורן צור שאב מפרויקט של הוושינגטון פוסט שנקרא:
"Blue feed, Red feed" ובו השוו בין 2 פידים בפייסבוק של שני יוזרים פיקטיביים, שנוצרו לטובת הפרויקט, לאחר שכל אחד מהיוזרים הביע התענינות רק בפרסומים מאחד המחנות - דמוקרטי או רפובליקאי.
אז למרבה ההפתעה מהפרויקט של ד"ר צור ניתן לראות שיש יותר שיחות בין ימין לשמאל מאשר בין השמאל לעצמו, אבל ההסבר לכך הוא שבדאטאסט שנאסף, ישנם כמה וכמה יותר חשבונות של גוש הימין מאשר של גוש השמאל. מצד שני, אופי השיחות בין הגושים בטוויטר הוא כנראה פחות של סלון פריזאי במאה ה-18 ויותר של העגלונים שמחכים בחוץ, או כמו שד"ר צור ניסח זאת, בעזרת הציטוט של שייקה אופיר: "מונולוג זה כשאדם אחד מדבר לעצמו ודיאלוג זה כששני אנשים מדברים לעצמם." עוד תשובה לא מעודדת נמצאת במחקר רשת של גלעד לוטן, חוקר דאטה מעניין בישראל, שעשה מחקר על רשת הטוויטר בצוק איתן, כלומר, מי ציטט את מי בטוויטר במהלך המבצע.
כשגלעד לוטן חילק את הרשת לקהילות, הוא מצא כמובן קהילה פרו-ישראלית ומולה קהילה פרו-פלסטינית. בנוסף, נמצאה קהילה של תקשורת מערבית שהיתה קשורה הרבה יותר לקהילה הפרו-פלסטינית מלזו הישראלית, מה שאולי מחזק תחושה סובייקטיבית פה בארץ ש"לא מקשיבים לנו". מה שהיה מעניין זה שאלמלא צומת משמעותי אחד, זה של עיתון "הארץ", הקהילה הישראלית וזו הפלסטינית כמעט והיו הופכים ל-2 רכיבי קשירות, כלומר, מנותקים זה מזה. "הארץ" שימש כצומת עם Betweenness גבוה מאד שלמעשה חיבר ואיפשר העברת מידע בין הצדדים. אבל מה שמעניין זה שבישראל עצם המוכנות לשמוע את הצד השני הפכה להיות סוג של דעה שאוטומטית משייכת אותך למחנה מסויים, ואולי בקטע הזה ישראל לא לבד וזה בוודאי מאפיין רשתות פוליטיות נוספות וברמה האישית, זה נראה לי חבל.
חזרה לאדאמיק, אז כיוון שמחקר הבלוגים של אדאמיק היה כזה אייקוני, לא פלא שקמו לו ממשיכים. רק שהמחקר כבר לא נעשה על בלוגים מסיבה מובנת: אם לעשות פרפרזה על יונתן גפן, אז פעם היו כותבים עלינו ספר, אתמול כתבו בלוג, היום טוויטר ומחר אנחנו האשטג. ועד כאן לפינתנו OK_Boomer#. הקיצר, מכיוון שהבלוגים הם מדיה ששיאה כנראה מאחוריה, אז מאמר מ-2016 חיפש את חשבונות הטוויטר של אותם בלוגיסטים שאדאמיק עקבה אחריהם וניסה לעשות עליהם ניתוח רשתי. המאמר נקרא DIVIDED WE TWEET של Gene Li מ-2017 והוא דוגמא מצויינת לאיך לא לעשות ניתוח דאטה בכלל וניתוח רשתי בפרט. מה שעשו שם זה לקחו 2000 עיתונאים אמריקאיים בטוויטר ושמו אותם על סקאלה פוליטית, שלא במפתיע היא גיאוסיינית, הרי דעות פוליטיות מתפלגות נורמלית. וכאן מתחילות ההטיות והבעיות של המחקר: מכיוון ששמו לב שעיתונאים שמסקרים חדשות חוץ נוטים לשמאל וזה לא התאים להם, אז הם פשוט פילטרו אותם החוצה. אבל הפילטור הזה שהם עשו בדאטה זה עוד כלום. עכשיו מתחיל הסלט האמיתי:
הם השתמשו באלגוריתם Kmeans לחלוקה לקהילות, שדיברנו עליו קצת בפרק בנושא חלוקה לקהילות. גילוי נאות: לא אוהב אותו לחלוקת רשת והסיבה היא שהוא דורש פרמטרים מראש וזה קצת הורס את חדוות הגילוי של הבלתי ידוע. במקרה של Kmeans נדרש לקבוע מראש לכמה קהילות הרשת תתחלק. באופן נאיבי משהו, כותבי המאמר בחרו לחלק מראש את רשת הטוויטר של העיתונאים ל-2 קהילות כיוון שציפו למצוא קהילה רפובליקאית וקהילה דמוקרטית. מה שהם גילו זה שהאלגוריתם חילק באמת ל-2 קהילות אבל גילו שקהילה אחת היא של הימין הקיצוני, שנוטה מאד לצטט את עצמה ונהפכת למעין קליקה, ובקהילה השניה - את כל השאר.
במקום לעצור כאן ולהגיד, היי, הדאטה גילה לנו משהו שלא חשבנו, הקיטוב הוא בעצם בין הימין הקיצוני לשאר, כותבי המאמר החליטו לענות את הדאטה כדי למצוא את הקיטוב שחיפשו וכמו שאנחנו יודעים, כשמענים דאטה – הוא יודה בהכל.
אז מה שהם עשו הם הסירו את העיתונאים שהם זיהו כאנשי מרכז כדי לייצר קיטוב פיקטיבי. ואמנם נוצר משהו דומה לקיטוב, אבל עדיין נשארו קשרים בין הקהילות.
אני לא אומר שאין קצת קיטוב, אני רק אומר שאנחנו נוטים לראות דברים בפרספקטיבה של כאן ועכשיו ולא בראייה ארוכת טווח. זה למשל קורה גם במאמר הבא שנקרא:- The Rise of Partisanship and Super Cooperators in the U.S. House of Representatives של Clio Andris. המאמר מייצר רשת מהצבעות דומות בין הנציגים לאורך כמאה שנים בכהונות השונות של בית הנבחרים בארה"ב. המאמר מצא סה"כ 3.4 מיליון צמדים של הצבעות דומות משתי מפלגות שונות לעומת 2.2 מיליון צמדים מאותה מפלגה. בעיניי זה כבר מעניין.
ואז כמובן הם התחילו לפלטר את הנתונים ולהתייחס רק לקשרים עם המשקל הגדול יותר וכתוצאה מציגים גרפים מפחידים שמראים על קיטוב קיצוני ובו רפובליקאים רק מצביעים עם רפובליקאים וההפך. נקודת האור שהם מוצאים זה שיש כאלה שנוטים יותר לשתף פעולה מאחרים ואלו בד"כ דמוקרטים ממדינות דרומיות (טקסס, אלאבמה) ורפובליקאים ממדינות "כחולות" כמו ניו יורק.
למעשה יש כאן הומופיליה גיאוגרפית שמתחרה עם ההומופיליה הארגונית-פוליטית - הנציג של המפלגה צריך להביא לידי ביטוי את ההומופיליה הגיאוגרפית שלו בבית הנבחרים. יש לו אינטרסים מקומיים לא פחות חשובים מארציים ואולי יותר, כי מיקומו בבית הנבחרים תלוי בבוחרים מהסטייט שלו. אבל בהיבט היסטורי על הקיטוב, כשבוחנים לעומק את הגרפים שמוצגים במאמר, ניתן לראות ששיא הקיטוב דווקא ב-2007, בימי בוש, וכשאובאמה נבחר, הקיטוב מתמתן קצת.
מאמר יותר עדכני מ-2019 בשם: Semi-supervised graph labelling reveals increasing partisanship in the United States Congress של Max Glonek, פועל בשיטה דומה בכך שהוא מייצר רשת מהצבעות דומות לאורך כהונת בית הנבחרים. המאמר עושה זאת ע"י שימוש באלגוריתם Label propagation, שגם עליו דיברנו בפרק על הקהילות. האלגוריתם הזה מסתכל על התיוג של הצמתים השכנים ולפיהם קובע מה יהיה התיוג של הצומת. ממש כמו "ספר לי מי חבריך – ואומר לך מי אתה". גם הוא דורש קצת פרמטרים בהתחלה, למשל, כמה צמתים שכנים מתוייגים נדרש כדי לקבל הכרעה על תיוג צומת. בנוסף, הוא דורש להתחיל מצמתים שהתיוג שלהם ידוע, כלומר seeds (כמו "זרעים" באנגלית), או ground truth, כדי שאלה יחלחלו את הזיהויים שלהם ברשת. המאמר בחר במנהיגי המפלגות כ-SEEDS מתוך הנחה שהם המאפיינים המובהקים של המפלגות שלהם. מה שהאלגוריתם עשה זה להסתכל על השכנים ברשת של המנהיגים, כלומר, על צמתים שהצביעו כמוהם ולכן הם מחוברים אליהם, ואז "הדביק" או חילחל את התיוג של המנהיגים לצמתים האלו. כלומר, צמתים שכנים למנהיגי המפלגה הדמוקרטית, סומנו כדמוקרטים ושכנים של מנהיג הרפובליקאים סומנו כרפובליקאים ומשם האלגוריתם המשיך להתפשט עד לתיוג כלל הצמתים. כדי לבדוק קיטוב, המאמר משתמש במדד F1 כלומר, מדד בין 0 ל-1, שבודק כמה התיוג של הצמתים למפלגות ע"י האלגוריתם, באמת תואם את המציאות. ציון 1 למשל מצביע על כך שיש התאמה מלאה וזה מצביע על קיטוב, כלומר, לא היו דילמות תיוג לאלגוריתם כי הרשת הדמוקרטית והרשת הרפובליקאית כמעט או לא נוגעות זו בזו. התוצאות המוצגות לכאורה מטרידות מאד – ניתן לראות שבשנים האחרונות, התוצאה היא באמת ציון של 1. לכאורה, מגמת קיטוב מדאיגה מאד. אמממה? גם כאן, בראייה היסטורית, לא מדובר בתופעה חדשה. כבר היו דברים מעולם מה שאומר שגם על זה כנראה נצליח להתגבר. גם במאמר הזה ניתן לראות ששיא הקיטוב החל בימי בוש, כלומר, אין פה משהו חדש. בנוסף, ניתן לראות שכבר היו קיטובים דומים בעבר עוד משנות ה30 של המאה ה20. מבלי לשים לב כנראה, כותבי המאמר מצטטים מאמרים אחרים שמחזקים את התגברות הפיצול בקונגרס אבל מביאים כדוגמא מאמר מ1984. כלומר, שכבר כמעט 40 שנה טוענים שיש מגמת קיטוב, אז אנחנו לא מיוחדים.
ועכשיו אנחנו מגיעים לבעיות בויזואליזציה, ובפילטור הדאטה: כשבוחנים את הגרף במאמר שעוקב אחרי ציון ה-F1 לאורך ההיסטוריה, ניתן לראות שהציון הנמוך ביותר בו הוא 0.85, כלומר, זה לא שלפני כן הקונגרס היה משפחה אחת גדולה ומאושרת. כמובן שהויזואליזציה לא מראה זאת במבט ראשון כי הרף התחתון בגרף הוא 0.85 ולא 0, דבר שגורם להבדל בציונים שבין 1ל-0.85 להיראות גדולים ממה שהם.
התחושה שיש פה קריאות מוגזמות בנושא קיטוב מתחזקת, כשבוחנים מאמר דומה מ-2009 שגם הוא בוחן הצבעות בבית הנבחרים דרך עיני הרשת. המאמר בשם Party Polarization in Congress: A Social Networks Approach של Andrew Waugh מחלק את הרשת לקהילות באמצעות שימוש במדד המודיולאריטי, שאותו דווקא אני אוהב מאד. המדד הזה משמש את האלגוריתם כדי להבין כמה טובה החלוקה שלו את הרשת לקהילות. הציונים הם בין 1- ל-1. אם קיבלנו 1 זה אומר שהחלוקה לקהילות היא מושלמת וזה מצביע על קיטוב, כלומר, מאד קל לזהות קהילות ברשת כי הקשרים בינהן חלשים או לא קיימים. כשמסתכלים על התוצאות לאורך זמן, ניתן לראות ששיא הקיטוב הוא דווקא בתחילת המאה ה-20 ומאז ועד היום יש כמה פיקים, אבל לא משהו לכתוב עליו להורים.
בחזרה לבעיה השניה במאמר מ-2019 היא בעיה במימד של הדאטה: אז לאור דרישות האלגוריתם של Label Propagation, אמרנו שאנחנו נדרשים לצמתים שיהוו seeds כלומר, ground truth לתיוגים של האלגוריתם והבחירה נפלה, כנראה בצדק, על מנהיגי המפלגות. אבל, מה עושים אם מנהיגי המפלגות השונות מצביעים אותו דבר? כלומר , מה קורה אם מנהיגי הרוב הדמוקרטי מצביעים כמו מנהיג הרוב הרפובליקאי וההפך? זה עלול לגרום למנהיג רוב להיצבע בצבע של המפלגה השניה וההפך, כי הוא שכן שלו ברשת. אז כמו שלמדנו, הפתרון פה במאמר מאד פשוט. מוחקים את זה מהדאטהסט, כלומר, מראש אנחנו מגיעים לדפוסי הצבעה שהם קוטביים מלכתחילה. עכשיו אני מגיע לקרקע פחות יציבה. הטענה נגד קיטוב היא שבית נבחרים מפוצל לא יכול למשול. היעדר השת"פ יוצר תקיעות ולכן הרבה פחות חקיקה עוברת. כלומר, מתוך כל הצעות החוק, רק מעטות עוברות, אם בכלל. זו היתה טענה חזקה בשנה האחרונה כנגד טראמפ. לפחות לפי הנתונים שאני ראיתי, ושוב, אני מסתייג כי אני לא מומחה לחוק אמריקאי וגם כי זה פחות קשור לרשתות – הסתכלתי כי זה נראה לי מעניין, אז נראה שב-2013 באמת היה שיא שלילי מבחינת אחוזי החקיקה שעברה אבל בפועל, לאורך השנים, וכולל את השנים האחרונות, האחוז שעובר הוא בין 2-4% שיוצא בערך כ-300 חוקים. מכאן, הויכוח עובר לויכוח איכותני – האם מדובר בחקיקה משמעותית. יש חוקים שהם יותר "טקסיים" למשל, מתן שמות למוסדות, לעומת חקיקה שמשמעותה הקצאת כספים. לזה אני בטוח לא נכנס, רק נראה לי שהדאטה מספר שאנחנו קצת מגזימים. דעתי האישית היא שהאירועים האחרונים בקפיטול מוכיחים שהטענות על קיטוב היו מוגזמות. אפילו מיץ' מקונל, מנהיג סיעת הרוב הרפובליקאי, ולינדזי גראהם, סנאטור רפובליקאי בכיר, אמרו שדי זה די + תקציב הבטחון לעקוף וטו נשיאותי.
כלומר, אפשר לראות שהקיטוב, או מגמת הקיטוב, אם היתה כזאת, היא הפיכה מאד, בוודאי ברגעי האמת של האומה האמריקאית. נראה שהטענות נובעות מראיה מפלגתית של הפוליטיקה, שזה מאד טבעי ואינטואיטיבי, אבל
מפלגות הן לא חזות הכל. הומופיליה יכולה להתגבש על בסיס דברים אחרים כמו שראינו במקרה של הסנאטורים הדמוקרטיים מהדרום והרפובליקאים מהצפון. זה לא מפתיע כי נראה שברוב הרשתות, ההומופיליה הכי חזקה היא ההומופיליה הגיאוגרפית. מסגרות פוליטיות הן לא נצחיות, בניגוד לגיאוגרפיה שהיא הרבה יותר סטאטית. נזכיר שאפילו כשהמערך הפסיד ב-1977, הוא עדיין זכה ל- 32 מנדטים. מצביעי המפלגות הגדולות לא התחלפו. המסגרות הפוליטיות שלהם כן. וזה מביא אותנו לכנסת, או יותר נכון, לבדיקת הקיטוב בכנסת לפי הצעות החוק.
בימים אלו יש הרבה בחש סביב הסוגייה של הליכוד וערביי ישראל. בכותרות מככב חבר הכנסת של רע"מ מנצור עבאס שלזעזועם של רבים נוטה לשתף פעולה עם מחנה הימין, אפרופו קצוות שנפגשים, אז יש קלישאה כזאת שאומרת שהמרחק דווקא בין קיצוניים משני קצוות המערכת הפוליטית הוא קצר מאד, ומביאים כדוגמא את אורי אבנרי ז"ל שהיה פעיל באצ"ל ועבר הרחק לצד השני של המתרס כחבר כנסת של השמאל. דוגמא מקומית נוספת היא חברי התנועה הכנענית שהתחילה בכלל בלח"י (עמוס קינן ושות') ועברה לשמאל. יש לי גם חבר שטוען שכתב מאמר בנושא עם הרבה דוגמאות, אבל צריך להגיד שעד היום הוא לא מצא לי אותו, אבל ניתן לו ליהנות מחמת הספק. אז עכשיו בוא נבחן, דרך עיני הרשת, האם יש קיטוב בכנסת או אין? אז תודות להשראה שסיפק לי מושקין והדאטה שסיפק לי נתנאל כהן, שניהם צדיקים, ניתחתי את הצעות החוק בכנסת מ-1977 כרשת, כלומר, מי הציע עם מי הצעת חוק.
והתוצאות מטלטלות.
אז קודם כל קצת רקע - מאז 1977 היו כ-16 אלף הצעות חוק.
אולי זה לא כל כך ידוע, אבל בTOP10 של מציעי החוק ישנם:
4 חברי כנסת ערבים, 2 חרדים ו-4 מהשמאל. ולפני שתשאלו, כן, יש כאן power law כשדב חנין עומד הרחק בראש כששמו רשום על 3500 הצעות חוק ואחריו משה גפני עם 1778 בלבד.
אגב, הרשימה של הTOP10, וכמות הצעות החוק בהם היו מעורבים היא:
חנין דב 3501 גפני משה 1778 גילאון אילן 1766 כבל איתן 1752 ברכה מוחמד 1733 זנדברג תמר 1546 גלאון זהבה 1417 טיבי אחמד 1387 סוייד חנא 1362 מרגי יעקב 1348
אז יאללה – מה אומר הניתוח הרשתי:
חלוקה לקהילות אכן מחלקת את הכנסת למגזרים מוכרים (ערבים/ימין/חרדים/שמאל) אבל נוצר קצת ערבוב בגלל מבנה הקואליציה/אופוזיציה. מניח שלמפלגות שנמצאות ביחד בקואליציה/אופוזיציה יש נטייה להצביע ביחד. והנקודה המעניינת היא שמתוך כלל הצעות החוק:
10% משותפות לערבים ולחרדים/ימין ו-20% משותפות לשמאל מובהק-ימין מובהק (בלי מרכז/חרדים/ערבים).
כשחיפשתי דוגמאות לחוקים כאלה, אז מחשבה ראשונה שהייתה לי שמדובר במפגש אינטרסים מקרי, נגיד שחרדים וערבים שניהם יציעו חוקים שיקדמו משפחות ברוכות ילדים. אבל מבט עומק מראה שיש פה משהו מעבר:
הגבלת עישון, תיקונים לחוק הרוקחות (התנועה הערבית, מולדת) לא תעמוד על דם רעך (תגמול להרוג שסייע למניעת פשע) (אסנת מארק ואחמד טיבי) פיצויים לחילי צהל נחל הקישון (אגודת ישראל, חדש, מולדת, מרץ) ה-10% משותף שבין הערבים מצד אחד והחרדים/ימין מצד שני, מזכיר קצת את ה-9% ציטוט הדדי שמצאה אדאמיק. עכשיו אפשר להתווכח מי יותר שונה או דומה למי: ערבי לחרדי-ימני או רפובליקאי לדמוקרטי. הדאטה הוא רק דאטה, הכל בעיני המתבונן. אני חייב להגיד שבעיניי, זה נראה שאנחנו הרבה פחות מפולגים ממה שאולי חשבתי קודם. מעבר לפוליטיקה, שמשחקת תפקיד כמובן, גם להומופיליה הגיאוגרפית יש משקל חזק ברשתות ומה לעשות, כולנו חיים באותה ארץ ונידונו לשחק יפה אחד עם השני בכדי שנוכל להתקיים. וכמובן, הרשת מראה לנו מה באמת קורה. אז למה מדברים על קיטוב:
- האם באמת ישראל יותר מפוצלת עכשיו ממה שהיה בשנות ה90' (בכל זאת, רצחו ראש ממשלה...)
- האם ארה"ב באמת יותר מפוצל עכשיו משהיה במלחמת האזרחים (620K מתו) או בהפגנות בשנות ה60?
- רשתות חברתיות אשמות? אז רוצה להיות רגע פרקליט השטן, כי יש מרצים רבים שמסתובבים עם מדונה ומפחידים קשישים מרשתות חברתיות וביג דאטה.
- אביב הערבי (כבוד לפייסבוק) אבל אביב העמים המקורי (בשנת 1848) נעשה בלי פייסבוק.
רבות נכתב על האביב הערבי למשל שהוא תוצאה של מהפכת פייסבוק וטוויטר.
אבל ברור שהיה משהו עמוק יותר. הרי באותו זמן היו מחאות בחלקים נרחבים בעולם ולא נראה לי שבאביב הערבי טרחו לצטט הרבה את מחאת רוטשילד/וולסטריט/ספרד באותו זמן.
אולי זה פחות רשתות חברתיות ויותר אופי האדם?
כמו שמחשב לא עושה אדם חכם יותר אלא יעיל יותר, כך הרשתות החברתיות לא שינו את אופי האדם (כרגע לפחות) אלא ייעלו את יכולת ההתארגנות שלו.
מחקר של פייסבוק ולאדה אדאמיק שבחן קיטוב בין 10 מיליון משתמשים, מצא שהבחירה להישאר בeco chamber היא בעיקרה של האדם, יותר משל האלגוריתם עצמו של הnewsfeed ומושפעת בעיקר מהסובבים אותנו. גם מחקר איכותני מ-2017 של שפירו (אין קשר) "האם האינטרנט גורם לקיטוב פוליטי" מצא שדווקא באוכלוסיות המבוגרות (75 ומעלה) הקיטוב הוא הכי גבוה ודווקא קבוצה זו חשופה הכי מעט לאינטרנט.
בהקשר זה, של קבעונות, קיטוב והרצון שלנו לכלוא את עצמנו בתוך תיבת תהודה, נגיד איזו מילה על הרשת המרתקת ביותר והיא רשת הנוירונים במוח שלנו: בפרק עתידי על נוירולוגיה, נזכיר את תכונת ה-plasticity או היכולת לשינויים במוח. החיבורים ברשת המוח שלנו איננה סטאטית ונוטה להשתנות. אבל, למרבה האירוניה,
דווקא יכולת השינוי מסייעת לקיבוע שלנו בדפוסים ודעות: ברגע שהמוח מזהה "דפוס מוצלח" הוא מתגמל אותו ע"י חיזוק הקשרים או הרשת שמזהה אותו. וכך בעצם אנחנו מתקבעים לזיהוי דפוסים מסוג אחד ומפספסים אחרים. אולי זה יכול להסביר למה ככל שהאוכלוסיה מבוגרת יותר, היא מקובעת וקוטבית יותר.
אולי המוח גם מסביר למה קצוות נפגשים (למשל במקרה של אורי אבנרי)- זה האיש שהוא באופיו קיצוני, ורק הדעות מתחלפות.
אני חושב שזה הזמן לסיים עם מסר מפייס:
במחקר האחרון שציינו של לאדה אדאמיק אודות פייסבוק, ניתן לראות שכ-20% מהחברים של המשתמשים, הם בעלי דעות פוליטיות נגדיות. נראה לי שכיום לפחות, פייסבוק מייצגת יותר מכל רשת חברתית אחרת את המנעד הרחב של חיי האדם וזה אומר שהומופיליה פוליטית כנראה לא שונה מכל הומופיליה אחרת. 80/20 אנחנו חוברים לאנשים שדומים לנו ובכל זאת אנחנו לא מרגישים קיטוב למשל מבחינה גיאוגרפית, או מגדרית או תעסוקתית או מבחינת מה אנחנו אוהבים לראות בטלויזיה.
בערבית ישנו פתגם "القرايب عقارب" כלומר "הקרובים – עקרבים".
רוב הויכוחים שלנו הם דווקא עם אלה הקרובים אלינו בדעות (ולכן להם נענה ואיתם נתווכח). מרצ ינסו לקחת קולות ממה שנשאר מהעבודה והבית היהודי מהליכוד ולכן דווקא הם יוכיחו אחד את השני למרות שאידיאולוגית הם יותר קרובים.
תחושת השסע היא לדעתי תחושה שמקורה קצת שרירותי מעצם זה שיש כמה מפלגות עם אינטרסים מנוגדים שהם סכום אפס, כלומר, להיבחר או לחדול.
ואולי בכל זאת יש תקווה בכך כשלוקחים 120 אנשים מכל קצוות החברה ותוקעים אותם ביחד באותו מבנה. כך נוצרת הומופיליה גיאוגרפית.
אני רוצה להודות לאיש והאגדה איתמר מושקין ולד"ר אורן צור מאוניברסיטת בן גוריון, ולעדכן שנטפריקס יצא השנה גם במהדורה באנגלית, מה שעושה אותו הפודקאסט הראשון בעולם למדע הרשתות. אגב, הגרסא באנגלית נכנסה לסילאבוס של אוניברסיטת מק'גיל במונטריאול – I sh?t you not.
אם אתם רוצים לסייע להפיץ את בשורת מדע הרשתות בארץ ובעולם, כל מה שצריך לעשות זה ללחוץ על הקישורים ולפרגן חופשי (: דרגו את הפודקאסט בספוטיפיי או באפל-פודקאסטס ו/או כיתבו ביקורת. ניתן לדרג גם בפודקאסט-אדיקט (בטאב של ה-reviews). מותר ומומלץ להעלות פוסט ולתייג את נטפריקס בפייסבוק/טוויטר/אינסטגרם או לינקדאין ושוב, פוסטים יצירתיים במיוחד יושמעו בפרקים הבאים.
מאד מוערך, תודה רבה!
נתראה בפרק הבא של נטפריקס (:
(ותודה למזי מועלם על הראיון עם עבאס מנצור, בערוץ הכנסת99)
#Network_Science #SNA #Social_Network Analysis #Graph_Theory #Data_Science #Social_Physics #Computer_Science #Statistics #Mathematics #Social_Science #Physics #Podcast #politics #politic #facebook