(ר' קישורים בגוף הטקסט)
מה מתרחש (: אני אסף שפירא וזה נטפריקס – הפודקאסט העברי הראשון למדע הרשתות.
למי שתהה או תהתה מה הסיפור עם התמונה של פרק זה ומה הקשר שלה לרשתות, אז הסבר בסוף הפרק. ועכשיו חזרה לעסק, אני מת על רשתות, כבר אמרתי את זה פעם?
והימים האלו של קורונה אלו היו אמורים להיות הימים היפים של הרשת.
אז מה קרה?
קבלו ספוילר - מה שקרה זה ששוב אנחנו מתנהלים ע"י חשיבה טורית במקום חשיבה רשתית. אני אנצל את ההזדמנות להמליץ לחזור לפרקים 11,8,7,1 כדי לקבל את התמונה השלמה על הקורונה ועל ההבדלים והדוגמאות לחשיבה רשתית וחשיבה טורית ולפרקים 3 ו-4 בכדי לחזק את תובנות הרשת שיעלו בפרק זה. לבעלי אוזן עצלה, הפרקים מתומללים באופן מלא באתר www.SNApod.net, מינוס הגסויות.
לכאלה שהם עצלנים נקודה, נדגים חשיבה טורית וחשיבה רשתית בדוגמת הצוללות מפרק המבוא:
במלחמת העולם השניה, האתגר המשמעותי ביותר שעמד בפני בריטניה היה ללא ספק איום הצוללות הגרמניות. תחת הסיסמה הקליטה "אין מים-אין צוללות", מ"פ צעיר ונמרץ העמיד את אנשיו בשורה על החוף, ומצויידים במעדרים החלו לגרוף את מי הים. הבכירים התרשמו מאד מהיוזמה והכריזמה של המ"פ הצעיר ומינו אותו למג"ד ויצאו בקול קורא לאקדמיה לרדת ממגדל השן ולסייע לבריטניה במאבקה בימים, תרתי משמע.
אחד מהאקדמאים שנענה לקול הקורא אמר לעצמו שהוא חייב לרדת לשטח להבין את הבעיה. הוא הגיע לפלוגה ונדהם לראות מאה אנשים עומדים וחוצבים את האוקינוס.
מה אתם עושים? שאל בפליאה את אחד החיילים
מוציאים מים, ענה החייל
כן, אבל למה? על זה תצטרך לדבר עם הקצין
הגיע האקדמאי ללשכת המ"פ הקודם, כיום מג"ד ותיחקר אותו לגבי האירוע המוזר שראה.
אה, ברור. אמר המג"ד החדש, זה בשביל למצוא את הצוללות המחורבנות. אין מים – אין צוללות. הן יעמדו שם כמו ברווזים במטווח אני אומר לך.
צוללות? התפלא האקדמאי, הבעיה שלכם זה למצוא את הצוללות? אז למה לא אמרתם.
האקדמאי רץ חזרה למעבדה וחזר אחרי שבועיים עם זוג אנטנות, מחשב, הרבה כבלים ומוטיבציה והתחיל להקים הכל על החוף לצד החופרים הנמרצים.
מה זה? ניגשו החיילים הרטובים אל האקדמאי
זה מכ"מ, אמר האקדמאי בגאווה. אתם רואים?
"לוחצים כאן כדי להדליק את המחשב, כאן מכוונים את האנטנות לאיסוף הדאטה, האנטנות משדרות וקולטות את המיקום של הצוללות, ואז עושים מיון על התוצאות פה ופה, מרימים את ממשק המפה בלחיצה על F11 והנה, רואים את כל הבליפים האלה באמצע? זה הצוללות!"
וואללה, נראה מגניב, אמרו החיילים אחד לשני בעודם מדשדשים חזרה בבוץ, ממלמלים בשבחו של האקדמאי שחזר בגאווה הביתה לאשתו, לספר לה כיצד הציל את בריטניה.
לאחר שבועיים כשחזר לחוף לראות מי נגד מי, ראה שלשורה של החיילים שעדרה את האוקינוס נוספה שורת חופרים נוספת. האנטנות החלידו לאיטן ברוח הקרה.
מה קורה פה? זעק האקדמאי בתסכול. הקצין במקום ניגש אליו והסביר: תראה, זה ממש יפה מה שהצגת אבל זה נראה די מסובך, להדליק פה , ללחוץ שם. וחוצמזה, בזמן שנעבוד על המערכת, מי יוציא מים? הרעיון נחמד תיאורטית אבל בינתיים מהמפקדה שלחו לנו עוד פלוגה ואנחנו צריכים לחפוף אותם אז בוא נדבר על זה עוד חודש, סבבה?
הסיפור הזה אולי דימיוני, אבל דוגמאות לסיפורים דומים מהעולם האמיתי ניתן לצערנו למצוא שוב ושוב. בפרק 8 ראינו דוגמאות לכך בעולם המודיעין וכעת אנו חוזים בניסיון לרוקן את האוקיינוס בעולם ההתמודדות עם הקורונה.
האוקיינוס בעולם הקורונה הוא האוכלוסיה הכללית שבתוכה מסתתרים הנשאים (כלומר, הצוללות) שעולים רק באחוזים בודדים בבדיקות הרחבות שנעשות.
החשיבה הטורית מוליכה אותנו לבדיקות רחבות שמטרתן סריקה של כלל האוכלוסיה ולפיכך משולות לניסיון לרוקן את כלל האוקיינוס בחיפוש אחר הצוללות וזה לא נשמע חסכוני או יעיל.
עד היום, נעשו בישראל כמעט 1.5 מיליון בדיקות, שזה די הרבה בשביל אוכלוסיה של כמעט 9 מיליון ובכל זאת, מצבנו לא נעשה טוב יותר, וברור לכולנו שלא ניתן לבדוק את כולם, בוודאי לא באותו זמן.
חשיבה רשתית, לעומת זאת, מסייעת לנו להיות יעילים ומועילים יותר כי היא מזכירה לנו למשל את חוק מס' 1 של הרשת, ולמי שלא עקב אחרי הפודקאסט אז רק נזכיר שמגיפה היא רשת ולרשת באשר היא רשת, יש אותם חוקים אוניברסליים. חוק מס' 1 של הרשת הוא ה-power law, ולפי חוק זה, מעטים קשורים לרבים ורבים קשורים למעטים, או, אם נתרגם את זה לקורונה, מעט ידביקו הרבה, והרבה ידביקו מעט. לפי ה-power law, אנחנו לא מופתעים לגלות שרוב האנשים לא יעניינו אותנו – רובם לא יהיו חולים ואלה שיהיו חולים ידביקו בודדים. מי שהכי מעניין אותנו, זה אלה שידביקו עשרות (כלומר, super-spreaders או מפיצי-על), וכאלה אין הרבה. למעשה, יש 1-10% כאלה.
כלומר, בסיוע החשיבה הרשתית, אם שללנו שמישהו הוא super spreader, ניתן להקל עליו משמעותית וההפך, אם עלינו על מישהו שהוא פוטנציאלית super spreader, ניתן להשקיע בו מקסימום משאבים ולא לגלות מאוחר מדי שהוא מקום 578 בתור לטיפול של המערכת, כמו שקורה בחשיבה הטורית, שבה הדגש הוא על הכמות של הבדיקות, ולא על האפקטיביות שלהן.
וזו רק דוגמא אחת למה שחשיבה רשתית יכולה לעשות. הפרק הזה יורכב משני חלקים: בחלק הראשון נעסוק בצורך בשינוי הפרדיגמה: מחשיבה טורית לחשיבה רשתית, וכיצד ליישם זאת באמצעות החשיבה הפרויקטאלית.
בחלק השני, נספר על נושאים למחקר ופיתוח בתחום הקורונה, שיסייעו לנו בהתמודדות הרשתית.
כדי ליישם את החשיבה הרשתית ולהבין מדוע היא קריטית, ניעזר בחשיבה הפרויקטאלית, שזו השיטה שבה פרויקטור אמור לחשוב על בניית תהליכים. וכמו הרבה דברים שדיברנו עליהם בפודקאסט, חשיבה פרויקטאלית היא לא מסובכת, אבל גם לא אינטואיטיבית.
אז בואו נדבר על איך מתחילים פרויקט. באופן אינטואיטיבי, כשאנחנו רוצים להשיג משהו ולהתחיל בשבילו תהליך, אנחנו מתחילים מ... ההתחלה.
נשמע כל כך טריויאלי. אבל מה לעשות שזה לא הדבר הנכון לעשות כשחושבים פרויקטאלית.
פרויקטור צריך לחשוב מהסוף דווקא. למה? כי אז אפשר לבנות תהליך שישרת את המטרה הסופית.
כשאנחנו מתחילים מההתחלה, אנחנו לא פעם מתברברים בדרך, ונעשים כל כך שקועים בתהליך, שאנחנו שוכחים את המטרה הסופית. אנחנו מגלים את זה לרוב כשזה כבר מאוחר מדי והשקענו הרבה מאמצים בתהליך שלא משרת את המטרה.
זה מזכיר לי בדיחה שסיפר לי פעם מפקד בכיר על עיר קטנה בקוריאה שהיתה בנויה מסביב להר.
המועצה החליטה לחצוב מנהרה בהר כדי לחסוך לתושבים את הסיבובים שהם היו צריכים לעשות מסביב להר ויצאו למכרז. יום אחד מגיע לועדת המכרזים מי שנראה כמו פועל סיני די אומלל, עם דלי ואת חפירה. חברי הועדה נראו קצת מופתעים ושאלו האם הפועל בא לתקן את המזגן בחדר. זה היה יום חם והמזגן לא עבד כבר כמה ימים. "מזגן?" שאל הסיני בתמיהה "לא מכיר. אני באתי לחפור מנהרה."
מנהרה? צחקו החבר'ה של ועדת המכרזים, "המנהרה שלנו? מה זאת אומרת?"
"תראו" אמר הסיני שנראה קצת מבולבל מהתגובה "אני ואח שלי חופרים, וראינו שאתם צריכים שיחפרו אז באנו לחפור"
ראש ועדת המכרזים היה איש מנומס אז הוא השתיק את הנוכחים ושאל: "ואיך אתם מתכוונים לחפור את המנהרה בדיוק? עם את חפירה? זה ייקח קצת הרבה זמן לא?"
עיניו של הסיני אורו "אז זהו, תשמע, לי ולאח שלי יש רעיון: אני אתחיל לחפור בצד אחד, והוא בצד השני, ואז ניפגש באמצע, זה ייקח חצי מהזמן. בובה של מנהרה."
ראש הועדה, איש סבלני בדרך כלל, אבל בכל זאת, כמה ימים בלי מזגן עשו את שלהם, איבד את הסבלנות הידועה שלו וצעק: "מה זה הרעיון הזה, תגיד אתה רציני? ואיך בדיוק תדעו איך להיפגש באמצע??"
הפועל הקטן הרגיש לרגע מבולבל והתחיל לגרד בראש אבל המוח העסקי שלו לא איכזב: "יודע מה, אמר הפועל, 2 מנהרות במחיר של אחת!"
ולמי שהסיפור הזה נשמע דימיוני, אני יכול להבטיח שבלא מעט פרויקטים כושלים אתם תמצאו בדיון הפקת הלקחים פועל סיני קטן עם מעדר שיסביר ששתי מנהרות זה בדיוק מה שהיינו צריכים מלכתחילה.
כשמסתכלים על מצב הקורונה בארץ, אז בהיעדר חיסון, ובקצב הנוכחי, באופן טבעי ובלי להכריז על זה, אנחנו בעצם הולכים לכיוון חסינות עדר. לא נראה לי שמישהו אוהב שמשווים אותו לעדר. לא רק כי זה נשמע שכולנו בהמות, אלא גם שהסוף של העדר הוא הרבה פעמים בצלחת של מישהו. אז בואו נהיה פרויקטורים טובים ונחשוב על סוף אחר:
אמרנו שתהליך נכון מתחיל מהסוף וכשמסתכלים על הקורונה, הסוף הוא קטיעת שרשראות הדבקה.
בהיעדר החיסון המיוחל, הדרך היחידה למנוע הדבקה היא בידוד.
אם נבודד את החולים, אז הוירוס לא יוכל להתפשט. פשוט, לא?
אז מה זה אומר התפשטות של קורונה? לפי ארגון הבריאות הבינלאומי, הדבקה יכולה לקרות גם לפני הופעת סימפטומים בחולה. מכיוון שחציון ההופעה של סימפטומים הוא 5 ימים,
המסקנה היא שמרגע שאדם חולה, הוא יכול להדביק גם בטווח זמן של ימים בודדים מהחשיפה שלו-עצמו. כלומר, אם נדבקתי אתמול-שלשום, אני כנראה כבר יכול להדביק אחרים. לא סתם מהירות ההתפשטות של הקורונה היא מושא להערצה בקרב הנגיפים האחרים. אבל לנו זה כבר פחות פשוט. כי בעצם מה שזה אומר, זה שהתהליך שלנו צריך לסגור על החולים תוך כיום-יומיים או לפחות לשאוף לשם.
וכאן נכנס מערך המודיעין של הקורונה. המערך הזה כולל 2 מקורות מרכזיים: חקירות אפידימיולוגיות ואיכוני שב"כ. כרגע בואו נתרכז בחקירות שבימים אלו מאד מעסיקות אותנו ועל איכוני שב"כ נדבר בסוף.
חקירות אפידימיולוגיות הן העיניים שלנו במאבק עם הקורונה. בלעדיהן, הבדיקות שאנחנו עושים הן ניסיון לגשש עם הידיים בתוך האוקיינוס בחיפוש אחר צוללות.
החקירות הן אלו שיכולות לאתר לנו את אותם אלו שדרושים לבידוד. וחשוב לזכור. אנחנו מסתכלים על התהליך מהסוף, זוכרים? אנחנו רוצים לבודד את אלו שעולים בחקירה ל פ נ י שהם ידביקו אחרים.
עכשיו בואו נסתכל על התהליך הקיים, אבל מההתחלה, ונראה האם אנחנו פוגשים את התוצר המיוחל, שהוא קטיעת השרשרת: לפי הוראות משרד הבריאות, שפורסמו ב-15 ביולי, רק סימפטומטיים, כלומר, כאלה שיש להם תסמיני מחלה, יישלחו לבדיקה (ובמקביל, ייכנסו לבידוד). ונזכור שהסימפטומים מופיעים בחציון תוך כ-5 ימים. כלומר, יש לנו כ-5 ימים שבהם החולה הסימפטומטי שלנו, נקרא לו סטימפי, יכול להדביק את המעגל הראשון שלו, כלומר, אנשים שעימם הוא בא במגע, וזה מתוך הנחה מקלה שמרגע שהופיעו לו הסימפטומים, סטימפי רץ לבודד עצמו ולהיבדק.
אבל רגע, ותוך כמה זמן סטימפי שלנו יקבל תוצאה? לפי כתבה מ"דה מארקר" ב-13 ביולי,
עולה שהזמן מדגימת הנבדק לתוצאת הבדיקה הוא בממוצע 96 שעות. משרד הבריאות יצא רשמית נגד הערכה זו וטען שמשך הזמן הוא כ-36 שעות בממוצע, אבל אפילו אם נחליט לטובת ההערכה הרשמית של משרד הבריאות, מה שיקרה במהלך אותו זמן זה שהמעגל הראשון של סטימפי ימשיך להדביק את המעגל השני שלו.
כלומר, בשורה התחתונה, אם סטימפי נדבק ביום א', הוא יכול להתחיל להדביק אנשים החל מיום ב'-ג' ועד יום חמישי. ביום חמישי הוא יפתח סימפטומים, יבודד וייבדק ורק ביום שבת במקרה הטוב, יקבל תוצאה חיובית.
אז עבר שבוע עמוס על סטימפי והוא הדביק כמה אנשים. כמה? את זה נוכל לברר בפרק 7 של הפודקאסט. לצורך העניין נניח שלא הרבה, נגיד 2-3.
אבל איך נעלה עליהם? אז כיום, אחרי שסטימפי נהיה חיובי, רק אז נערכת לו חקירה אפידימיולגית.
כלומר, התהליך הוא טורי.
החקירה נעשית ע"י אנשים מאד מסורים. מניח שאין ויכוח על זה. השאלה היא לא כמה מסורים האנשים אלא כמה אנשים מסורים יש. ונגלה שלא יותר מדי ועל זה קיים ויכוח שהחל בימים האחרונים.
מה שאין עליו ויכוח זה שנכון לתחילת יולי מספר החוקרים עמד על עשרות בודדות ומאמצע יולי נעשו ונעשים מאמצים לתגבר את המערך במאות חוקרים. לכאורה, דבר חיובי מאד.
בפועל, מדובר בעוד ידיים עובדות לעדור את האוקיינוס בכדי למצוא צוללות. למה?
כי החקירות נעשות רק על אנשים שיצאו חיוביים בבדיקה.
שוב, נשמע הגיוני: למה לחקור אנשים שאינם חולים מאומתים? אבל צריך להבין:
אם אנחנו בודקים רק את החיוביים, ובטח אם אנחנו חוקרים רק את הסימפטומטיים, אז זה אומר שלכל חולה מאומת היה לפחות שבוע להדביק אחרים. ומכיוון שהחקירה מגיעה בסוף התהליך, אז גם למודבקים היה מספיק זמן להדביק אחרים וכן הלאה. מה לעשות, הקורונה לא מחכה לנו.
ועכשיו בואו נזכיר שאחוז לא מבוטל הוא בכלל לא סטימפי. אין לו סימפטומים או הוא מה שנקרא: א-סימפטומטי. לפי הנחיות משרד הבריאות כרגע, יש לנו אוכלוסיה א-סימפטומטית שלמה שממשיכה ותמשיך להדביק ולא מקבלת שום טיפול מונע.
כלומר, לא משנה אם יש לנו 30, 300 או 3000 חוקרים. בשיטה הקיימת, תמיד נהיה צעד אחד לפחות מאחורי הקורונה.
נשים גם על השולחן את המחיר הכבד של הבידודים. מי שעלה בחקירות כחשוד במגע עם סטימפי יבודד לעשרה ימים לפחות (כשעד לא מזמן זה היה 14 יום). זה מחיר אישי לא קל, אבל המחיר הזה כבד במיוחד בראייה כוללת של המשק בעיקר כשאנחנו יודעים שכ-95% מהמבודדים האלה הם כנראה לא חולים! איך אנחנו יודעים את זה? כי אפילו בשיא הקורונה שאנחנו חווים בימים אלו, אחוז החיוביים שעולים בבדיקה הוא אחוזים בודדים (השיא הוא 8% חיוביים ביום, נכון ל-18 ביולי).
אז אם דרך ניתוח פשוט של הנתונים אנחנו יכולים לראות שאין לנו סיכוי להכריע את המגיפה, איך ולמה אנחנו ממשיכים לעשות את אותו דבר?
כי במקום להסתכל על סוף התהליך ולבנות אותו מהסוף להתחלה, נשאבנו לעסוק בתהליך עצמו. כולנו זוכרים את הקריאות הרבות ברשתות החברתיות ובתקשורת שזעקו "בדיקות בדיקות בדיקות" מתוך הנחה שככל שיהיו יותר בדיקות, כך נוכל לעלות מהר יותר על החולים.
זה נשמע הגיוני ואינטואיטיבי, אבל כנראה שלא נצליח לעשות סגר הרמטי ולבדוק מיליוני בני אדם באותו זמן. בני אדם נוטים לזוז מה שמקשה עלינו לקטוע שרשראות הדבקה או לעבור את מחלף השלום בפחות מחצי שעה. חוצמזה, אנחנו כיום מדגדגים את קצה גבול היכולת שלנו עם עשרות אלפי בדיקות. מה זה עוזר? זה ניסיון לרוקן את האוקיינוס כדי למצוא את הצוללות רק שבמקום מעדרים , אנחנו משתמשים במבחנות.
אנחנו כל כך נשאבים לנושא : כמה בדיקות עשו, כמה זמן לוקח לקבל תוצאה וכו', שכל המנגנונים שלנו עסקו רק בנושא הזה במשך חודשים יקרים. רק עכשיו נושא החקירות האפידימיולגיות תופס תאוצה אבל זה כבר אחרי שחצבנו 2 מנהרות בהר וגם אז, הראינו פה שהחקירות בצורתן הנוכחית לא יקטעו שרשראות הדבקה. זה כמו גשש בלש שהולך אחרי עקבות בנות כמה ימים של הרוצח רק בשביל לאבד אותן באוטוסטרדה.
אז מה עושים?
נראה שהגיע הזמן לשנות פרדיגמה, כלומר, להתחיל מהסוף.
אם המטרה שלנו היא לקטוע שרשראות הדבקה ע"י בידוד, ואם הדרך היחידה לגלות את השרשרת היא חקירה, אז אין מנוס מלבצע את החקירה במקביל לבדיקה.
כלומר, אנחנו נחקור את סטימפי גם כשלא וודאי בכלל שהוא חולה. יותר מזה. אנחנו נבודד את כל האנשים שסטימפי בא עימם במגע, כלומר את המעגל הראשון. ואם זה לא מספיק שערורייתי, אנחנו נבדוק לקורונה ונחקור אפידימיולוגית גם את המעגל הראשון של סטימפי ונבודד את האנשים שהם מעגל שני, כלומר חברים של חברים של סטימפי.
רגע, תגידו, עצור! זה מטורף. ומכמה סיבות:
ראשית, לאנשים יש הרבה מאד מגעים. נצטרך לחקור ולבודד הרבה מאד אנשים ולמה לבודד כל כך הרבה אנשים ל-10 או 14 יום כשהרגע אמרנו שמדובר במחיר כבד?
שנית, מאיפה נביא כל כך הרבה חוקרים? היום אנחנו בקושי מצליחים לחקור את סטימפי. מאיפה נביא כל כך הרבה חוקרים שיצליחו לחקור לא רק את סטימפי אלא גם את המעגל השני שלו?
אז בואו נתחיל להתמודד עם הטענות האלה, ונשים לב שיש בתוכן הנחות מובלעות:
ראשית, שהפתרון של "חקירה-מקבילה-לבדיקה" ובידוד מעגל שני ייצר יותר בידודים
שנית, שצריך עוד חוקרים, כלומר, יש פה הנחה שבני אדם יפתרו את הסיפור.
אז בואו נתחיל מהטענה הראשונה והיא שבידוד מעגל שני יכניס הרבה אנשים לבידוד. אז זה נכון שהשיטה תכניס כמות אנשים רבה למעגל המבודדים בתחילת התהליך, אבל בטווח של ימים בודדים, כמות ימי הבידוד של המשק דווקא תרד. בואו נסביר למה.
הבידוד של מעגל שני הוא הכרחי כדי לקטוע את השרשרת לפני שאנשים יספיקו להדביק אחרים. אבל אין צורך לבודד ל-14 יום. נדרש לבודד רק עד לקבלת התשובה לבדיקה של מעגל ראשון. אם כל אנשי המעגל הראשון יצאו שלילי, אז כל אנשי המעגל השני ישוחררו גם. אם מישהו ממעגל ראשון יצא חיובי, אז כל החברים שלו ייבדקו וייחקרו גם הם וכן הלאה, וככל שנתמיד, הסיכוי של ההדבקה הולך ופוחת.
זמן הבידוד יהיה שווה לזמן שלוקח להיבדק ולקבל תשובה, ואם נניח שהזמנים האלה יעמדו על עשרות שעות, אז זה יהיה זמן הבידוד ל-95% מהאוכלוסיה, ולא 10-14 יום, כי לרובנו (כרגע) אין קורונה.
ביום הראשון של השיטה, ייכנסו הרבה אנשים לבידוד. ביום השני, 95% מהם ישתחררו מבידוד ומספר המבודדים ילך ויפחת ככל שנתקדם. כלומר, במצטבר, המשק יזכה להרבה פחות ימי בידוד. הגדיר את זה יפה בכיר שמעורה בתחום: ביום הראשון נשלם 100 ש"ח וכל יום אחר כך נשלם שקל אחד, בניגוד למצב היום שבו נשלם כל יום 30 ש"ח.
אז בואו נסכם את הרעיון, ונשתמש שוב בסטימפי. נקרא לו סטימפי 0.
המעגל הראשון של סטימפי מורכב מחברים להם נקרא סטימפי1, 2, 3 וכן הלאה. גם להם יש חברים. לחברים של סטימפי 1 נקרא סטימפי 13,12,11 וכן הלאה. לחברים של סטימפי 2 נקרא סטימפי 23,22,21 וכן הלאה.
כך קיבלנו רשת של שני מעגלים שבליבתה נמצא סטימפי 0 המסכן.
ביום ראשון, סטימפי 0 נשלח לבדיקה, בידוד וחקירה אפידימיולוגית. סטימפי ציין בחקירה שנפגש עם 3 אנשים שעונים לקריטריונים של חשד להדבקה: סטימפי1, סטימפי 2 וסטימפי 3. אלו הם המעגל הראשון של סטימפי 0.
שלושת הסטימפים נשלחים גם הם לבידוד, בדיקה וחקירה והם מספרים על החברים שלהם: סטימפי1 על חבריו סטימפי 13,12,11 סטימפי 2 על חבריו סטימפי 23,22,21 וכן הלאה. אלו המעגל השני של סטימפי 0.
כל הסטימפים נמצאים בבידוד ומחכים לתשובה מהבדיקה של סטימפי 0 והמעגל הראשון שלו.
ביום ב' בצהריים, סטימפי 0 נמצא חיובי. הבידוד נמשך. ביום ג', סטימפי 1 נמצא חיובי, אבל סטימפי 2 וסטימפי 3 נמצאו שליליים. אז נכניס לחקירה ובדיקה את סטימפי 13,12,11 ונשחרר את כל השאר. יוצא שרוב-רובם של הסטימפים שהו בבידוד של כיומיים והשאר נשארו בבידוד וכנראה בצדק, עד תוצאות הבדיקה שלהם. וכך יימשך התהליך.
חשוב לזכור שככל שנקטע יותר שרשראות, יהיו לנו פחות חולים ובטווח הבינוני-ארוך, גם כמות הטיפולים והבידודים תלך ותקטן משמעותית.
רגע, אבל בטענות שטענו קודם אמרנו שכמות המגעים של בן אדם יכולה להיות מאד גדולה. בדוגמא של סטימפי הגענו בשיא ל-13 חשודים, כי לכל אחד היה מגע עם 3 אנשים. אבל זה נשמע מעט מדי. אנשים בממוצע נפגשים עם הרבה יותר אנשים, לא?
ובעיה נוספת שנשים על השולחן היא בעיית ה-FALSE-NEGATIVE, כלומר, אנחנו יודעים שהבדיקות לאיתור קורונה הן לא מושלמות ויכול להיות שמישהו שיש לו קורונה יצא שלילי בבדיקה, מה שנקרא FALSE-NEGATIVE. כלומר, יכול להיות שבבדיקה של סטימפי 1 יעלה שהוא שלילי, למרות שהוא חיובי, ואז שחררנו מהר מדי את כל הסטימפים שקשורים אליו.
אז איך מתמודדים עם זה?
אז נתחיל בטענה שלאנשים יש הרבה מגעים. למאות העוקבים האדוקים של הפודקאסט התשובה כבר בוודאי ברורה, אבל לטובת אלה שהצטרפו אלינו רק עכשיו, אני ממליץ לחזור לפרק 3 בנושא ה-power law ולפרק 7 בנושא הקורונה. התשובה בקצרה: לרוב האנשים יש מעט מאד מגעים ורק למעט אנשים יש מגעים רבים, ואלה ה-super spreaders או מפיצי העל. מאמרים שפורסמו בנושא הקורונה הביאו תגליות, שלמאזיני נטפריקס לא היו חדשות, שאחוז קטן מהאנשים אחראי לאחוז גדול של הדבקות (סדר גודל של 20% מהאנשים מדביקים 80% מהאחרים).
כלומר, מרבית העומס של הקורונה הוא תוצאה של כמות קטנה יחסית של אנשים. חקירות מהירות יאפשרו לזהות מהר את אותם חשודים כ-super spreaders ולתעדף אותם לטיפול ובדיקה, גם תוך כדי "הזנחה" של שאר הזנב הארוך של החשודים, מתוך ניהול סיכונים מבוקר ונתייחס לכך כשנפרט את הפתרון לאופן החקירות וחלוקת כח האדם המיומן שלנו לחקירה.
בהתייחס לטענה לגבי התוצאות המוטעות, אז לפי מכון דוידזון, טווח הטעות בבדיקת קורונה הוא 3% בלבד אבל לנתון זה יש להוסיף שבדיקה מוקדמת מדי של החולה יכולה גם היא לתת תוצאה שלילית, למרות שהחולה חיובי לקורונה.
אז מתי נכון לבדוק? ככל שעוברים הימים, כך הסיכוי לתוצאה חיובית של חולה עולה, שכן הנגיף מתרבה יותר וקל יותר לאבחן אותו. כמו הרבה דברים שקשורים לקורונה, אין מספרים מוחלטים, אך מאמר מחודש מאי של ג'ון הופקינס מצביע על ארבעת הימים הראשונים מרגע החשיפה כתקופת זמן שבה הסיכויים ל-FALSE-NEGATIVE הם גבוהים.
זו כנראה גם אחת הסיבות שמשרד הבריאות מעדיף לבדוק סימפטומטים. כלומר, אם האדם שנבדק הוא סימפטומטי, ולסימפטומים לוקח כ-5 ימים להתפתח, אז הסיכוי שנקבל תוצאה שלילית למרות שהאדם חיובי, הוא נמוך.
כאן דווקא האיטיות שלנו משרתת אותנו. הזמן שלוקח לנו לבודד,לבדוק ולחקור מספר מעגלי חשודים הוא לא מיידי וכנראה שאפילו בתרחיש אופטימלי ייקח לפחות יומיים לבצע זאת. לפיכך, אנחנו יכולים לצאת מתוך נקודת הנחה סבירה שיש סיכוי נמוך לכך שלקחנו דגימה מחשוד כחולה בדיוק ביום-יומיים שבהם הוא נדבק.
אבל רגע, מה אם בכל זאת נהיה מהירים מדי, או איטיים מדי? זה לא יחריב את כל רעיון קטיעת השרשראות?
התשובה היא לא, מכיוון שבהתמודדות עם המגיפה, אנחנו אפילו לא שואפים להכחדה כללית שלה. זה כנראה בלתי אפשרי בלי חיסון. מה שאנחנו שואפים זה להוריד את קצב ההדבקה שלה כך שכמות הנדבקים תלך ותקטן עם הזמן.
ועכשיו, בואו נענה על הטענה שאומרת ובצדק, שבמשאבים הנוכחיים, אין לנו את היכולת לבצע כל כך הרבה חקירות אפידימיולוגיות, בטח אם נוסיף לסל החקירות גם אנשים שהם רק חשודים במגע.
ואכן, כיום, החקירות נעשות ע"י מספר מצומצם של אנשים מקצועיים, יש לומר. אבל, כמו שגילו במהפכה התעשייתית, אנשים נוטים להיות צוואר בקבוק: הם איטיים, הם טועים, יש להם בעיות זיכרון ויש גבול לכמה כאלה אפשר לגייס.
עוד תכונה נלוזה אצל אנשים זה שהם נוטים להתנהג לפי מה שמצפים מהם. כלומר, אם נצפה מהם לעשות הרבה חקירות, הם יעשו הרבה חקירות. מה שכמובן ישליך על איכות החקירה.
ואם איכות החקירה נפגעת, אז בשביל מה בכלל צריך חקירות?
באנשים, בוודאי אם הם מקצועיים, נרצה לעשות שימוש בתהליכים איכותניים ופחות בתהליכים כמותיים או טכניים.
אז איך נפתור את זה?
פרופ' ערן סגל ופרופ' בנימין גייגר ממכון ויצמן ולאחריהם חברת "דיאגנוסטיק רובוטיקס", פיתחו שאלון לציבור הרחב לבחינת תסמינים.
שאלון דומה יכול לשמש את החקירות האפידימיולוגיות. אנשים יוכלו למלא בעצמם את הפרטים שלהם ולחסוך זמן יקר של כח אדם מיומן. התהליך הממוכן גם יכלול בקשה להורדה של אפליקציית "המגן" בכדי לעודד שימוש בה ולהתריע לאחרים על אירועי הדבקה. במקום לנסות להיזכר איפה היינו בימים האחרונים ניתן לעשות שימוש במידע מגוגל. את כח האדם האיכותי נקדיש לבקרה על מילוי הטפסים וסיוע טכני למתקשים בהורדה ובשימוש באפליקציות ו/או סיוע לאוכלוסיות שאינן נגישות לטפסים אונ-ליין.
ועכשיו, בואו ניזכר שלפי ה-power law, רוב האנשים לא יענינו אותנו – רובם לא יהיו חולים ואלה שיהיו חולים ידביקו בודדים. מי שהכי מעניין אותנו, זה אלה שידביקו עשרות (super-spreaders), וכאלה אין הרבה. למעשה, הם מהווים אחוז קטן.
אם נעלה בחקירה על מישהו שהוא פוטנציאלית super spreader, נוכל להשקיע בו מקסימום משאבים.
ברוב האנשים יוכלו לטפל אותם שאלונים אוטומטיים וסייענים טכניים, אבל במקרה של המיעוט שבא במגע עם הרבה אנשים, אליהם נתעדף את משאבי כ"א המיומן שלנו ואולי אפילו נעשה שימוש בצעדים קיצוניים יותר של בידוד המוני (למשל, סגירת בית ספר) שהיום נראה שעושים בהם שימוש רב שאולי לא לצורך וכך מאבדים את אמון האנשים.
ישנן טענות שאנשים לא ייטו לשתף פעולה עם מנגנון שיכניס אותם לבידוד וזה כנראה נכון במקרה של בידודים שרירותיים לימים רבים, כפי שקורה היום.
אבל מכיוון שב-95% מהמקרים מדובר בבידוד של יום-יומיים, ניתן להניח שזה יקל על שיתוף הפעולה והחזרת האמון של האנשים במערכת.
אז איך מתחילים?
למרבה הצער או השמחה, אנחנו לא מתחילים מאפס. יש לנו מערך בדיקות מפואר וכמות לא קטנה של חולים מאומתים ולפי חדשות ה-19 ביולי, ישנן כוונות לבצע סגר בסופי שבוע.
בזמן סגר שכזה, אנחנו יכולים להתחיל להתלבש על כל המאומתים הקיימים כבר ולהתחיל לייצר את המעגל הראשון והשני שלהם ולטפל בהם.
אז עכשיו הזמן לדבר על איכוני השב"כ, מה עשו איתם ומה ניתן לעשות.
בעידן מעקבי השב"כ, החקירות הידניות תוגברו במעקב של "אח גדול" על סמך חפיפות איכונים/מסלולים ושיחות.
אבל גם מידע זה נוצל בצורה טורית ולא בצורה רשתית.
מרגע שנוצר אירוע בהתאם לחוקים שנקבעו, החשוד במגע הועבר לטיפול טורי: התרעה על מגע ואז הודעה על בידוד ואז הערעור הבלתי נמנע ואז קו תפוס ואז מענה על הערעור וכן הלאה.
בשיטה הטורית הגורפת, נראה שבידודם של יותר מ-60 אחוז ממאוכני השב"כ היה לא מוצדק.
כך פוספס היתרון המרכזי של השיטה, והוא היכולת לייצר רשת של מספר מעגלים מסביב לחולים המאומתים, בשילוב עם החקירות האפידימיולוגיות הסטנדרטיות, בכדי לזהות את מרכזי הכובד ברשת, ולבדוק אותם.
אולי במקום לעשות שימוש בכלי לצרכי בידוד, ניתן לעשות שימוש בכלי להכוונת חקירות אפידמיולוגיות בשיטה שדיברנו עליה קודם ולראות היכן הם ממוקמים ברשת ולשם לתעדף את המשאבים, ואם יש צורך, גם את הבידודים.
כלומר, חשיבה רשתית תאפשר לנו להפריד במהירות עיקר מטפל בדאטה, ע"י זיהוי מרכזי כובד בקהילות שייווצרו לנו, ולתעדף בהתאם משאבים צרים, ובואו נתייחס גם לבידוד כמשאב צר כי בסוף הוא עולה לנו המון.
בחשיבה הטורית זה בלתי אפשרי. נצטרך לשאוף כל הזמן למצוא את כלל אירועי ההדבקה, וזה כנראה בלתי אפשרי, נצטרך לרוץ כל הזמן על כל המגרש, לבודד אנשים על ימין ועל שמאל לתקופות ארוכות, וכמעט בהגדרה – לבזבז את רוב משאבינו על כאלה שאינם חולים או מדבקים. ונזכיר ש-כ-95% מהאנשים הנבדקים אינם חולים.
אז איך עושים את זה?
כדי להכיל את כל האירוע הזה שנקרא שרשראות הדבקה אנחנו נדרשים לגוף שלא באמת קיים היום ושיורכב מחוקרי רשתות.
זהו גוף מחקרי שינהל את המעקב אחרי הרשת ויחליט, לאור תוצאות הבדיקות והחקירות, את מי לבודד ואת מי לשחרר. הגוף הזה יוכל להיות ניזון מהחקירות האפידימיולוגיות ומאיכוני השב"כ, שבהינתן ניצול רשתי שלהם, יוכלו לשמש כמכפיל כוח של החקירה ולא כפי שהם נתפסים כיום – כאיום דראקוני שמבוסס על ניתוח מידע שגוי. היופי בגוף כזה, בנוסף להיותו מרכז תמונת מצב מלאה ומאפשר קבלת החלטות מושכלת, זה שמבט רשתי יכול להקל מאד על תהליך הערעורים.
לא צריך לחכות שאנשים יערערו על הבידוד שנכפה עליהם. במידה ואלו שעולים מהאיכונים מקושרים לקהילה או אשכול שמרכז הכובד שבו הוא שלילי לקורונה, בסבירות גבוהה מאד הם אינם חשודים ולכן ניתן לשחרר אותם במהירות, כאיש אחד. מבט רשתי יאפשר לתת הקשר לכל חשד להדבקה, ולכן לא נדרש לבדוק כל תלונה או ערעור בצורה טורית שלוקחת זמן רב.
דוגמא זו וגם היכולת לזיהוי ה-super spreaders הן רק שתי דוגמאות לשימוש במחקר של תוצרי הרשת שקיבלנו מהחקירות האפידימיולוגיות. למתענינים, מוזמנים לפרק 11 שם נתנו דוגמאות נוספות כיצד הבנה רשתית, חלוקת הרשת לקהילות ושימוש במרכזי כובד יכולים לסייע לנו במחקר הקורונה.
אז בואו נסכם חלק זה של הפרק: דיברנו על חשיבה טורית מול חשיבה רשתית בעולם הקורונה ורק גילוי נאות, אני סאקר של רשתות.
חשיבה טורית תנסה להגדיל את כמות הבדיקות ותעסוק בעיקר בייעול שרשרת הבדיקה: כמה מהר נקבל תוצאה מרגע ההפנייה או הבדיקה.
חשיבה זו תנסה למקסם על כמות בדיקות ועל זמנים. חשיבה זו כלל אינה מתעסקת בהאם הבדיקות נעשות על הגורמים הרלוונטים. צורת החשיבה טורית היא כזו ששאלה זו נראית לה מיותרת. "מה זה משנה את מי בודקים, הרי הכוונה היא לבדוק את כולם". הבעיה היא שקשה מאד לבדוק את כולם, וגם אם בדקנו מישהו והוא יצא שלילי, אין זה אומר שבפעם הבאה הוא לא יידבק. מבחינת החשיבה הטורית אין חשוב/לא חשוב – הכל חשוב, ולכן המאמצים מתבזרים על כל התהליך, אין התמקדות בעיקר, אלא קפיצה מצוואר בקבוק אחד לשני. לכן, זו צורת חשיבה בזבזנית מאד. נזכיר שכמות החיוביים שעולים בבדיקות הם בסדר גודל (מחמיר!) של כ-8%. כלומר, בהגדרה, אנחנו משקיעים משאבים רבים על תהליכים ארוכים ומורכבים ש-92% מהם לא רלוונטים.
שיטה זו תמשיך עד שכמעט ייגמרו המשאבים ואז, כמו במקרה שלנו, נגלה שאין מספיק בדיקות ולכן נחזור לבדוק רק סימפטומטים ונפספס אוכלוסיות מדבקות אחרות.
כך, המאמצים להגדלת כמות הבדיקות משולים לניסיון לרוקן את האוקיינוס בכדי למצוא את הצוללות.
מה יתרונה של החשיבה הרשתית?
במקום לסרוק את האוקיינוס, אפשר להתחיל ישר מה"צוללות" שאנחנו מכירים, כלומר, המגעים של החולים המאומתים ולהתפשט דרכם ברשת, בדיוק כמו שעושה הנגיף, רק מהר יותר. איך נעשה זאת בזמנים ריאליים?
כאן נכנסת החשיבה הפרויקטאלית שחושבת על תהליך מסופו ולא מתחילתו, ותסייע לנו להבין כיצד לייצר מנגנון שיאפשר לתחזק את ההישג הרשתי. בחינה פרויקטאלית של הנתונים מסוף התהליך לתחילתו, תביא אותנו למסקנה שאין מנוס מחקירות אפידימיולוגיות שיעשו במקביל לתהליך הבדיקות. כדי לפתור את צוואר הבקבוק הקיים כיום בתהליך החקירות, נדרש לפתרונות ממוכנים, עם בקרה אנושית. החשיבה הרשתית תסייע לנו לנתח את הרשת שהחקירות יבנו לנו ונוכל למקד את המשאבים המוגבלים שלנו בכדי לקטוע את שרשראות ההדבקה באופן יעיל, וחשוב מזה, באופן מועיל.
אז הגענו לחלק השני של הפרק ובו נדבר על שתי נקודות למחקר ופיתוח (מו"פ או R&D) אפשרי בתחום הקורונה: אחת קשורה לעולם הרשת והשניה יכולה לסייע משמעותית במחקר הרשתי.
הנקודה הראשונה, שקשורה מאד לעולם הרשת, היא מחקר מרתק שנעשה לטובת איתור נגיף קורונה בתשתית הביוב.
למה זה כל כך מעניין? כי בשיטה לא פולשנית זו, אנחנו יכולים לאתר באופן מקדים איזורים בהם מאותרת קורונה, באופן כמותני, ולבודד את אותם איזורים באופן כירורגי.
השיטה עדיין דורשת מחקר כי נראה שקשה למצוא נגיף קורונה קטנטן בתוך ים של ביוב, כלומר, זה אפשרי, אבל תלוי בכמות הנגיפים בביוב. בהנחה שניתן יהיה לשפר את רזולוציית הגילוי, זה יכול להיות אולי הכלי המשמעותי ביותר בהכרעת הקורונה. למה?
יש משהו מאד יפה ברשת ביוב ותודו שלא ציפיתם לשמוע משפט כזה.
אבל יש משהו יפה וזה שרשת ביוב היא... רשת. מה שאומר שהיא עונה לכל חוקי הרשת:
יש בה power law , כלומר מעט צינורות ראשיים והרבה צינורות קטנים, היא מתחלקת לקהילות (מן הסתם, גיאוגרפיות) ועוד.
רשת, ובטח רשת סטאטית יחסית כמו רשת ביוב, קל לנו מאד לפרק ולבודד.
במאמר בעל השם הקליט: "Revisiting the power of reinsertion for optimal targets of network attack" ישנה סקירה של השיטות המהירות ביותר לפירוק רשת. המאמר מרתק ומחזק את תחושת הבטן של אנשי הרשת שבינינו: השיטה הכי טובה לפירוק רשת היא להוריד את הקשתות או הקשרים עם ה- BETWEENNESS הכי גבוה וכך לפצל את הרשת. נזכיר בקצרה ש- BETWEENNESS של קשת או קשר הוא המדד לכמה הקשר הזה הוא צוואר בקבוק ברשת. המדד לא מסובך לחישוב אבל זמן החישוב שלו ארוך. אבל זה לא אמור להטריד אותנו. רשת הביוב היא סטאטית ויש לנו את הזמן.
אז איך זה יוכל לעבוד: נתחיל את הדגימה של הביוב בצינור שמהווה את צוואר הבקבוק הכי משמעותי ברשת. במידה והדגימה שלילית, נעבור לצוואר הבקבוק השני ברשת וכן הלאה, עד שניתקל בתוצאה חיובית. את אשכול צינורות הביוב שמובילים לצוואר הבקבוק שזיהינו נפצל עכשיו גם לפי צווארי בקבוק, באמצעות חישוב ה-BETWEENNESS וכך נוכל במהירות לבודד עוד ועוד את מקור הנגיף. אם נעשה זאת בצורה ארצית, נוכל לזהות תיאורטית את כלל המוקדים ולבודד אותם.
המאמר אודות פירוק הרשת לא עוסק ברשתות קורונה אך כפי שהובטח בברושור, רשת היא רשת היא רשת וזה מה שיפה כל כך במדע הרשתות. גם בלי להכיר את רשת הביוב באופן אינטימי, ניתן להניח עליה הנחות.
הנקודה השניה לטובת מחקר ופיתוח בנוגע לקורונה עוסקת בתוצאות הבדיקה.
תוצאות הבדיקה של הקורונה מועברות כיום בצורה בינארית, כלומר, חיובי/שלילי אבל ניתן להוציא מהן יותר מידע. מבלי להיכנס לפרטי הבדיקה, ומוזמנים להיכנס לקישור שניתן פה בפרק למכון דוידזון, הבדיקה בעצם מצביעה על סף מסויים של כמות נגיף במערכת. כמות גדולה של הנגיף יכולה ללמד אותנו למשל עד כמה החולה מדבק.
ואולי, אם נערוך מחקרים השוואתיים, הכמות של הנגיפים בדגימה תוכל גם לספר לנו מתי החולה נדבק, נתון שיכול לכוון מאד את החקירות האפידימיולוגיות, בדומה לאיתור שעת המוות, לפי מצב הגופה, במקרה של רצח, אבל בכדי להבין האם הדבר בר ביצוע, נדרש עוד מחקר, אך למיטב ידיעתי, הכפפה בנושא זה עדיין לא הורמה.
ולסיכום הפרק:
זה נכון שיש אחריות ציבורית של כולנו לשמור על ריחוק חברתי, לעטות מסכה וכמובן לשמור על הכללים ועל ההיגיינה, שזה אגב נשמע לי טיפ טוב לא רק לימי קורונה.
ובכל זאת, מבחינה תהליכית, נראה לי יותר נכון ואפשרי לשנות פרדיגמה במערך של קטיעת שרשראות שיכול למנות מאות ואולי אלפי אנשים מאשר להשפיע ולשלוט בהתנהגות של למעלה משמונה מיליון בני אדם.
ועכשיו, הסבר קטן לגבי התמונה של הגלידה בראשית הפרק. בפרק הקודם התחייבתי להקדיש חלק בפודקאסט לנושא שייבחר ע"י מי שהשלים את השרשרת כדי למצוא את סולנית להקת קומפייל, עדן אבוהב. הנושא שנבחר ע"י פאפיריס (כן, זה השם), שהשלימה שרשרת, הוא הקשר בין אמנות וגלידה, ואני הייתי צריך למצוא קשר לעולם הרשת.
שברתי את הראש איך לקשר אמנות, גלידה ורשת עד שנזכרתי בתופעה הרשתית של "עולם קטן". עולם קטן היא תכונה של רשת, כל רשת, שמאפשרת לייצר קיצורי דרך גם במערכת סבוכה. ומה יותר קיצור דרך רשתי מאשר גלידה כאמנות? ותודה לקלאס אולדנבורג על היצירה.
אנצל גם את ההזדמנות להודות לכל האנשים שעושים ימים כלילות במאבק בקורונה, מהצוותים הרפואיים, דרך מרכז המידע והידע והמכלול לקטיעת שרשראות הדבקה, ולמקבלי ההחלטות ולכולנו אני מאחל שינוי פרדיגמה קל והמון בריאות.
נהניתם, ורוצים לשתף? סבלתם ולא רוצים לסבול לבד?
דרגו את הפודקאסט בספוטיפיי או באפל-פודקאסטס ו/או כיתבו ביקורת. ניתן לדרג גם בפודקאסט-אדיקט (בטאב של ה-reviews). מותר ומומלץ להעלות פוסט ולתייג את נטפריקס בפייסבוק/טוויטר/אינסטגרם או לינקדאין ושוב, פוסטים יצירתיים במיוחד יושמעו בפרקים הבאים.
מוערך מאד!
נתראה בפרק הבא של נטפריקס (:
#Network_Science #SNA #Social_Network Analysis #Graph_Theory #Data_Science #Social_Physics #Computer_Science #Statistics #Mathematics #Social_Science #Physics #Podcast #covid19 #pandemic